|
|
קו מהדרין. ההדרה אסורה [צילום: פלאש 90]
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| לא רק חרדים משתמשים בקווים הללו, אפילו אם הם מוגדרים כ"קווי מהדרין", ובכל מקרה לא ניתן למנוע ממי שאיננו חרדי להשתמש בהם. קווי האוטובוסים פועלים ברישיון מטעם המדינה והחברות המפעילות אותם מקבלות, לפחות בחלקן, סבסוד מקופת המדינה. לכן מדובר במרחב ציבורי השייך לכל | |
|
|
|
כאשר מציירים את המטריצה הזו, קל מאוד להגיע למסקנה לפיה הדרת נשים יכולה להתקיים אך ורק בצורה וולונטרית בתחום הפרטי. היא אינה יכולה להתקיים בכפייה - לא במרחב הפרטי ובוודאי לא במרחב הציבורי; ואילו במרחב הציבורי יש למנוע אותה אפילו בצורה וולונטרית. במה הדברים אמורים? הנה ההשלכות המעשיות בנושאים המצויים על סדר היום: - אוטובוסים הם חלק מהמרחב הציבורי. לכן, אסור שתתקיים בהם הדרת נשים אפילו בצורה וולונטרית. דהיינו: יש למנוע מצב בו נשים מתיישבות מרצונן מאחור. הסיבה לכך פשוטה: לא רק חרדים משתמשים בקווים הללו, אפילו אם הם מוגדרים כ"קווי מהדרין", ובכל מקרה לא ניתן למנוע ממי שאיננו חרדי להשתמש בהם. קווי האוטובוסים פועלים ברישיון מטעם המדינה והחברות המפעילות אותם מקבלות, לפחות בחלקן, סבסוד מקופת המדינה. לכן מדובר במרחב ציבורי השייך לכל, ולאיש אין זכות לכפות בו הפרדה כלשהי (וזה מבלי שדיברנו על תקופות אפלות בהיסטוריה של העם היהודי).
- מדרכות. גם הללו הן כמובן חלק מהמרחב הציבורי, וגם כאן אסור לאפשר הדרה כלשהי. אין זה משנה אם מדובר ברחובות באזורים חרדיים מובהקים; גם דתיים וחילוניים עוברים בהם, ולאיש אין זכות לומר היכן ללכת והיכן לא. מדובר בשירות הממומן כולו מקופת הציבור, ולפיכך לציבור כולו יש זכות להשתמש בו בצורה חופשית.
- שירת נשים. כאן נכנסת ההבחנה בין מרחב ציבורי למרחב פרטי. צה"ל הוא כמובן מרחב ציבורי ואסור לאפשר בו הדרה; אפשר למצוא פתרונות נקודתיים קלים לחיילים ששירת נשים מפריעה להם (שיעשו תורנויות באותה שעה, שיישבו מאחור וכדומה). כך גם לגבי מופעים פומביים של רשויות וארגונים כלל-ציבוריים. לעומת זאת, בתי ספר ותנועות נוער דתיים וחרדיים רשאים לקבוע מי ישתתף באיזה אירוע ובאיזו צורה. האם הפרדה מגדרית כזו ראויה - זו שאלה ערכית-חינוכית, ולא עניין להתערבות שלטונית-משפטית.
- חנויות. במגזר החרדי קיימות מזה שנים חנויות המפרידות בין שעות קנייה לנשים לשעות קנייה לגברים. זוהי הפרדה וולונטרית מובהקת במרחב הפרטי ולאיש אין זכות להתערב בה.
- מקומות עבודה. מעסיק פרטי במגזר החרדי רשאי לקבוע את נוהלי העבודה, כולל הפרדה פיזית בין גברים לנשים. כל מקום עבודה אחר - בין אם זה מעסיק ציבורי במגזר החרדי ובין אם זה מעסיק כלשהו במגזר החילוני - אינו רשאי ליצור הפרדה שכזו.
- פרסומות. כאשר מדובר בפרסום נייד העובר באזורים חרדיים (כגון על גבי אוטובוסים) - הוא מהווה חלק מהמרחב הציבורי הכללי ואין מקום בו להדרה. כאשר מדובר בפרסום נייח באזורים חרדיים (כגון בשלטי חוצות), הוא אומנם מצוי במרחב הציבורי, אך ראוי להתחשב ברגשותיהם של מי שמתבוננים בו - וזאת עוד מבלי שדיברנו על חוסר התועלת בפרסום שמקומם את הלקוחות.
- לבוש. זכותם של חרדים לבקש ממי שמבקר באזורים חרדיים מובהקים להתלבש בצורה ההולמת את ערכי המקום - בדיוק כשם שיש קוד לבוש במקומות עבודה, בבתי מלון ובמוסדות ציבור. זכותן של חרדיות להתלבש כראות עיניהן, גם אם הן מזכירות לרובנו מדינות שאיננו רוצים להידמות להן.
|
|
לא "להציל את החרדיות מעצמן"
|
|
|
חשוב לומר, שכל הנקודות הללו נוגעות לצד המעשי ולא לצד הערכי-חינוכי. מי שמתנגד לכפייה דתית בחינוך הכללי, אינו יכול לדרוש כפייה אנטי-דתית בחינוך הדתי והחרדי. לאמור: זכותו של כל אדם לחנך את ילדיו לפי ערכיו, כל עוד אין בהם משום עבירה על החוק. לכן, חרדים יכולים לחנך את ילדיהם לצניעות קיצונית ואף מוגזמת, בתנאי שאינם מטיפים להם לנהוג באלימות - פיזית או מילולית - כלפי מי שאינו מסכים איתם. מאידך-גיסא, כאשר יש מי שמסית לאלימות שכזו, חובה לטפל בו בכל חומרת הדין. ועוד נקודה חשובה: ייתכן שה נשים החרדיות מסכימות להדרה הזאת וייתכן שלא. אין זה מתפקידה של המדינה, ובוודאי שאין זה מתפקידם של פרטים בה, להתיימר ו"להציל את החרדיות מעצמן". זוהי התנשאות מסוכנת ומקוממת, שאין לה שום מקום בחברה דמוקרטית, בה יכול כל אדם לבחור את אורח חייו כל עוד הוא עולה בקנה אחד עם החוק. כשם שזכותה של אישה ללבוש ביקיני, כך זכותה של אישה לעטוף בשחורים את כל גופה. השורה התחתונה החשובה ביותר היא, ש אסור לתת לקיצוניים להכתיב את סדר היום - והכוונה היא לקיצוניים משני הצדדים. באותה מידה אסור לדבר בהכללות: כשם שלא כל החילוניים זהים, כך גם לא כל החרדים זהים. במי שנוהגים באלימות, יש לטפל מיידית בכל האמצעים החוקיים. עם מי שמבקשים לחיות את חייהם לפי אמונתם, יש לדבר בדרכי נועם כדי למצוא את שביל הזהב בו נוכל כולנו להמשיך לחיות יחדיו.
|
|