רבים מכירים את המחזה של מילר, שנכתב על יצרן חלקים למטוסים בזמן מלחמת העולם השנייה, ולכשהתגלו פגמים ברכיבים - המשיך לספק אותם לצבא האמריקני, ובשל כך 25 מטוסים התפרקו באוויר. בשל כך הוא איבד את בנו הטייס. המחזה המרטיט שמוצג בתיאטרון הקאמרי כקלאסיקה עולמית, לא איבד דבר מהרלוונטיות שלו.
גם כיום, תאוות הממון גוברת על כל חוש מציאותי, וגורמת ליצרנים למכור סחורות פגומות ללקוחות, ובלבד שהייצור לא ייפסק. דבר שהיצרן
במחזה כה חשש ממנו. אבל במקרה שלנו - ייתכן שעובדה זו יכולה הייתה להיות פקטור חשוב בהחלטת הממשלה הנוכחית שלא להתחיל עם פיצוץ הכורים האטומיים של אירן, המצויים מתחת לאדמה, כדי חס וחלילה לא להעיר את המפלצת ולגרום למלחמת עולם, בעת שקיים חשש כבד לגבי איכות חומרי הפצצות והנושא מצוי בדיון משפטי.
אם בית המשפט בארה"ב דן בנושא כה כבד כבר כמה חודשים, אפשר לסכם את הנושא במשפט: "אם יש ספק - אז אין ספק". הכוונה שידינו קשורות ברגע זה, ולא לחץ של מעצמות או כל גורם אחר כמו הססנות, הביאו להחלטת הממשלה שלא לנקוט כרגע בפעולה. ניתן לארה"ב, בעלת הבית של העולם בעת הזאת, לעשות את המלאכה, אם איכפת להם מגורל האנושות בכלל ותושביה בפרט.
כי כשהפצצות הגרעיניות תתבשלנה ותהיינה מוכנות לפעולה באירן בעוד כשנה או פחות - התגובה של המערב כנגד הטירוף האירני לא תהיה זולה בחיי אדם, ותתרחש לאחר ההרס הנוראי שכבר יהיה בשטח.
אנחנו כבר למדנו את הלקח של שליחת חיילים לא מאומנים לקרב בארץ זרה להם, אליה רק הגיעו כפליטי השואה, ונפלו בו לשווא. גם לא נחזור על הטעות של מה שהתרחש בטרם מלחמת יום הכיפורים, כשמאות חיילים צעירים במוצבים לאורך התעלה היו קורבנות ל"תחכום" של יועצים ו/או פוליטיקאים. לכן טוב שאנו נוהגים בקפידה בנושא כה גורלי, וחבל רק שהיינו שוטי הכפר ורכשנו לכאורה פצצות פגומות. כל מהלך ההיסטוריה משתנה בגלל טעות כזו. נקווה לטוב.