אתאיסט, אך כועס על הבוטות נגד החרדים

אני מציג עצמי כאתאיסט, שיש לו יחס של כבוד לארון הספרים היהודי. אני משתדל להכיר את עולמו העשיר על רזיו ודקויותיו, ומנהל איתו שיח ושיג תוך ויכוח וגם תוך קבלה. יש לי ביקורת קשה על פעילויות פוליטיות כאלו ואחרות של עסקני מפלגות דתיות. אסתפק בדוגמה שלא זכתה לתהודה ציבורית, כיצד מתנהל ממסד פוליטי דתי נגד תושבים, החיים בישוב קטן בשם חריש במטרה להופכו לישוב חרדי. זאת תוך פגיעה במרקם החיים הקיים בחריש וביישובי הסביבה המאוכלסים ביהודים ובערבים. אני מקבל גם את הביקורת הפוליטית נגד התנהלותו של ראש עיריית בית שמש, שאפשרה התנהלות אלימה של ציבור אחד בעיר בית שמש נגד ציבור אחר . קשה לי לקבל שאיש רוח, רב בישראל, מתיר לעצמו רשות לדרוש ממשפחה הגרה בבית שמש , שתוך חודשיים היא נדרשת לעזוב את ביתה ולעבור לגור במקום אחר , וזאת ללא תגובת רשות מקומית וללא תגובת רשויות החוק במדינת ישראל . אין הצדקה שבעקבות דוגמאות אלו - ואף חמורות מהן - תיווצר בארץ אווירה של שנאה כלפי הציבור החרדי. יש הבדל משמעותי בין ביקורת, בין הסתייגות ממהלכים בלתי חוקיים ובין הכתמת ציבור שלם. יצאתי חוצץ באתר זה נגד הדרת נשים, ניסיתי להוכיח את גישתי בהסתמכות על ארון הספרים היהודי. אני רואה כישלון חמור של משרד התחבורה, שהכשיר כעשרה קווי תחבורה ציבורית בישראל המכתיבים לנשים היכן הן תשבנה. אך אסור שהביקורת המוצדקת הזו תעלה על שרטון של שנאה לציבור החרדי באשר הוא, ולצערי, זה מה שמשתקף היום בשיח הציבורי.

הממשלה שהכשירה הקווים, נראית מגוחכת לפתע

תפקידה של הנהגה היא להנהיג, לחולל מהלכים שלא יביאו עדי משבר. ממשלה, שהכשירה קווי תחבורה ציבורית הפוגעים בכבודן של נשים, נראית מעט מגוחכת שלפתע ראשיה - ראש הממשלה ושר התחבורה האחראי ישירות - מזדעקים לפתע נגד התופעה, הקובעת לאישה היכן היא תשב באוטובוס הציבורי. רשויות חוק - שכעשר שנים לא נקפו אצבע נגד תליית שלטים בבית שמש, האוסרות על נשים שכף רגליהן תדרוכנה על מדרכה כזו או אחרת - חייבות לעשות בדק בית. אותן רשויות נושאות באחריות גדולה לאווירה שנוצרה. הן אחראיות לתופעה הקשה של הפרת חוק מבזה בפרהסיה על-ידי פורעי חוק. רוב פרלמנטרי בכנסת ישראל - שידע ושתק לנוכח קווי תחבורה לא כשרים והתנהלות כושלת סביב בית הספר לבנות בבית שמש - הוא אחראי לאירועי הימים האחרונים, כפי שבאו לידי ביטוי ברחובות אותה עיר. אני אתאיסט, הרואה מאחורי הביגוד המקצין של נשים לא מעטות בציבור החרדי, העוטות בגדים שלא לרוחי, בנות אדם. אני מתייחס לשטריימל ולמעיל השחור של האיש החרדי כאל ביגוד של בן אדם כמוני. אִיתן ואִיתם אנחנו נדרשים לנהל שיח של כבוד זה כלפי רעהו, תוך הקפדה על הנהגת חוקיה של מדינת ישראל במרחב הציבורי. אינני רואה את האדם החרדי כאויב. יש לנו ויכוח על תפיסות עולם ואורחות חיים. הוויכוח הזה ניתן לקיימו ללא הצתה של תבערת ושנאת חינם.