הלמ"ס הפלשתינית פרסמה את נתוני הדמוגרפיה לסוף 2011, לפיהם מספר ערביי יו"ש ועזה הוא 2.6 מיליון ו-1.6 מיליון בהתאמה, וב-2016 היהודים יהפכו למיעוט בין הירדן לבין הים התיכון.
הלמ"ס הפלשתינית טועה ומטעה באופן סוחף. היא "מנפחת" את מספר ערביי יו"ש ועזה במיליון וב-300,000 בהתאמה. "מנפחת" את שיעור הפריון הפלשתיני ומתעלמת מהזינוק הדמוגרפי היהודי ומהצניחה הדמוגרפית הערבית.
ראש הלמ"ס הפלשתינית אמר ל"ניו-יורק טיימס" ב-11 לדצמבר 1997 שמפקד האוכלוסין הערבי מהווה "אינתיפאדה אזרחית". ואכן, המספרים "המנופחים" מאפשרים לרשות הפלשתינית לשדוד את משלם המיסים האמריקני, מכיוון שסיוע החוץ האמריקני מבוסס, בחלקו, על מספר האוכלוסין.
נתוני הלמ"ס הפלשתינית מזינים את שנאת הערבים המתבססת, בין היתר, על פחד בלתי-הגיוני מהדמוגרפיה הערבית. הנתונים מהווים טרור פסיכולוגי יעיל, המכרסם באופטימיות לגבי עתיד המדינה היהודית ומעודד את ישראל לוויתורים סוחפים. הם משפיעים על תפישת הביטחון הלאומי והדיפלומטיה של ישראל ומשרישים פסימיות המשפיעה על שיקולי עלייה ותכנון לטווח ארוך.
אבל, לפי ה-CIA Factbook התמערבות שיעור הפריון הערבי מאפיינת את כל המזרח התיכון: אירן צנחה ל-1.9 לידות לאישה, ירדן- 3.4, מצרים - 2.97, סוריה - 2.94, סעודיה - 2.3 וצפון אפריקה - 2 לידות לאישה. שיעור הפריון היהודי - 3 לידות לאישה ובמגמת גידול עקב הסקטור החילוני - גבוה מכל מדינות ערב, להוציא את סודן (4.9), תימן (4.8), עירק (3.7) וירדן (3.4). מיתוס "הכפלת האוכלוסין הערבי מדי 20 שנים" התרסק, ותקדימים מלמדים שקיים סיכוי זעיר שאפשר לשחזר שיעור פריון גבוה במיוחד לאחר תקופה של צמצום דרמטי.
כרסום בשיעור הפריון ה-CIA Factbook מפריך את נתוני הפריון והריבוי הטבעי "המנופחים" ביו"ש של הלמ"ס הפלשתינית: 3.05 ולא 3.8 לידות לאישה ו-24.56 לידות ולא 32.8 לידות לכל 1,000 איש. בספטמבר 2006 פרסם "הבנק העולמי" דוח על מערכת החינוך ברשות הפלשתינית, המתעד פער של 32% בין נתוני הלידות של הלמ"ס הפלשתינית לבין הלידות המתועדות. בפעם הראשונה מאז 1948 התכנסו שיעורי הפריון של הצעירה היהודייה והערבייה.
שיעור הפריון הערבי ביו"ש צונח עקב תהליך עיור מואץ (30% עירוניים ב-1967 ו-75% ב-2011), הצטרפות מסיבית של הנשים הערביות למערכת החינוך, שימוש מוגבר באמצעי מניעה, צמצום תופעת הריון גיל הנעורים, שיא בגיל הנישואין הממוצע ובשיעור הגירושין.
מאזן הגירה-שלילי שנתי של 17,000 - הרוב בגיל הפריון - תורם לכרסום בשיעור הפריון, לעומת מגמת גידול בהיקף העלייה ושיבת "היורדים", התורמים לצמיחת הפריון היהודי. בעוד שמספר הלידות הערביות התייצב בין 1995 ל-2011, זינק מספר הלידות היהודיות ב-56%.
מפער של 3%-5% בין נתוני הלמ"ס הישראלית והפלשתינית, "התנפח" הפער ל-30% ב1997 - תקופת שיא העלייה מברה"מ! ב-2011 כולל ה"ניפוח" למעלה מ-400,000 תושבי חו"ל (הכלולים במפקד בניגוד לנוהלי דמוגרפיה בינלאומיים), 270,000 ערביי ירושלים הנספרים כערביי ישראל וכערביי הגדה המערבית ולמעלה מ-105,000 ערבים שהתחתנו עם ערביי/יות ישראל, קיבלו אזרחות ישראלית ונספרים גם הם פעמיים. כמו-כן, קיים פער רב בין תיעוד הלידות על-ידי משרדי הבריאות והחינוך לבין תחזית הלידות של הלמ"ס הפלשתינית, המתעלמת גם מתופעת מאזן ההגירה השלילי ומניחה שמאזן ההגירה הוא "אפס".
קיימת בעיה דמוגרפית, אך אין "שד דמוגרפי" ואין מאכלת דמוגרפית על צוואר המדינה היהודית. מ-8% ו-33% מיעוט יהודי ב-1900 וב-1947 בהתאמה מערבית לירדן, צמח רוב יהודי של 66% בשטח המשולב של יו"ש ו"הקו הירוק" (57% רוב כולל עזה). המשך המגמה הנוכחית, בתגבור הנהגת מדיניות עלייה פרו-אקטיבית למימוש הפוטנציאל החריג הקיים והנהגת מדיניות דמוגרפית כוללת, עשויים לשדרג את הרוב היהודי מ-66% ל-80% ב-2035.
