בפיתחה של 2012 ישנו מצבור של עננים כבדים על שמי המדינה: אירן, מצרים, סוריה, חמאס, חיזבאללה, פלשתינים, טורקיה ועוד. נראה שהציבור אינו מבין, או אינו מודע למורכבות האיומים ולסיכון הכולל שבהם. מול ההתפתחויות, נראים נושאי השיח הציבורי כעיסוק בדברים שוליים ובלשון בוטה - עיסוק בשטויות. הבעיה היא שהאיומים מופיעים בעת חולשה גדולה של החברה בישראל: חברה המפורדת לקבוצות, שכל אחת אינה חיה בשלום עם רעותה ואינה מקבלת למעשה את השנייה.
התמודדות מוצלחת מחייבת: אחדות של כל קבוצות האוכלוסיה סביב מטרה אחת - עמידה באיומים ושמירה על קיום המדינה. וכן בחינה ושינוי עמדות וערכים בתוך כל קבוצה, נוכח נתוני המציאות חדשה.
תקצר האיומים על ישראל
אירן – למרות שאין כל ניגודי אינטרסים, אירן השיעית שוללת את קיומה של ישראל בצורה הקיצונית ביותר. זו שטנה בלתי מתפשרת הנובעת מהשקפה דתית, שמוכנה להקריב המונים למען תיקון "העוול" לאיסלאם. היא אינה חוששת ממחיר מלחמה כפי שלא חששה להקריב חצי מיליון חיילים שמתו במלחמה עיקשת עם עירק. כדי להבין את אירן צריך להכיר את היסטורית התפלגות השיעה מהסונים לאחר מות מוחמד. אירן יכולה לנהוג באופן ערמומי ולא רציונלי.מ כאן גודל האיום על ישראל, ארצות ערב והעולם כולו.
מצרים - די באפשרות הקיימת שמצרים תרד מדרך השלום כדי להכריח את ישראל להקים מערך צבאי מחודש כדי לקדם איום אפשרי של צבא המונה מיליון חיילים.
סוריה - איננו יודעים מה ילד יום בסוריה, וכיצד ינהג המשטר שיבוא במקום אסד, במיוחד בנשק הטילי הרב על סוגיו השונים המכוון כלפי ישראל.
חמאס וחיזבאללה - שני אויבים קיצונים נוספים, השוללים את קיומה של ישראל והם בבחינת כאב ראש מתמשך.
להלן תמצית התשובות: אחדות - עם ישראל על קבוצותיו - ימין , שמאל , חרדי, חילוני, ותיק, עולה חדש, צפוני, דרומי, עיר כפר מושב וקיבוץ - כולם חייבים להגיע להכרה שצריך לחיות אחד עם השני ולקבל את משנהו. השנאה התהומית בין הקבוצות מקעקעת את הבסיס לקיום המדינה. על כן ,דרושה סבלנות וסובלנות כפי שקיימת בצפון אמריקה ובמקומות מתוקנים אחרים בעולם.
שינוי עמדות - כל קבוצה חייבת לבחון באופן כן ואמיתי את עמדותיה ולשנותן בהתאם לנתוני המציאות.
החרדים - חייבים לבחון את עמדתם הבסיסית בנוגע לעבודה ולשירות בצבא נוכח פיקוח הנפש שבמצב הנ"ל .
הימין - חייב לבחון רציונלית את יחסי הכוחות עם האוייב. להבין שאיננו כל יכולים, שהאיומים רציניים, שעם ישראל הוא עם קטן, שהעולם אינו כפוף לרצוננו, ושמה שהיה אינו בהכרח מה שיהיה, ובעיקר אין סומכים על הנס ועל עמדות משיחיות.
השמאל - חייב להבין שאסור לקעקע את יסודות המדינה ולעודד את הדה-לגיטימציה, שלעם היהודי יש שורשים עוד מימי התנ"ך וזכותו לחיות בישראל, ודאי אחרי השואה הנוראה. שישראל איננה צריכה לנהוג אחרת מכל מדינה נאורה ומתוקנת בעולם הן בנוגע להגנתה והן בנוגע למתן אזרחות.
בית המשפט העליון - אף הוא צריך לבחון דרכו, אם לא הרחיק לכת באכיפת דעת מיעוט על רוב הציבור. ברור היום, שפסקי דין של בית המשפט העליון הם שלמעשה הכניסו לכנסת את הקיצוניות מימין , משמאל ומהאגף הדתי.
ערביי ישראל - אינם יכולים לאחוז במקל משני קצוותיו, ליהנות מרמת שירותים גבוהה ולהתנהג באופן המתפרש ככפוי טובה. דרישת הנאמנות היא ראשונה במעלה. התל אביבים - צריכים להבין שבמצב האיומים הנ"ל, לעסוק בנושאים שוליים כדוגמת חיות מחמד ולהפגין בעדם הוא פינוק מטופש מול האיום הקיומי הנ"ל.
מבין הנושאים הרבים, ראוי לציין שני נושאים חשובים הדורשים שינוי וטיפול:
- שינוי שיטת הממשל - ברור ששינוי אמיתי בחוליים יבוא רק באמצעות הקלפי בבחירות. ברור כיום שלא ניתן בשיטה הנוכחית למשול וכי מיעוט של קבוצה אחת או שניים יכולים לקבוע את המדיניות לרוב. לא צריך להמציא שיטות . צריך להעתיק ממה שקיים בעולם במדינות המתוקנות. כיום המנהיגות היא אגואיסטית ,מנצלת את השיטה הקיימת להנצחת שלטונה, ולכן היא לא תנקוט במה שצריך אלא במה שיאפשר את הישרדותה בשלטון. דרושה גם צניעות ובחינה עצמית של המנהיגים. מי שרוצה להיות ראש ממשלה צריך לבחון, בינו לבין עצמו, אם הוא מסוגל לא רק להתפתל פוליטית, אלא בעיקר, אם הוא מסוגל לקבל החלטות קשות ונוראות תוך זמן קצר ביותר.
- לדבר עם האיסלאם - יש כיום שני מיליארד מוסלמים בעולם בלמעלה מחמישים מדינות. הכיוון שגובר הוא של האיסלאם הקיצוני במיוחד השיעי. צריך לעשות כל מאמץ שהמוסלמים לא יהיו אויבי ישראל והיהודים. האיסלאם דומה ליהדות וצמח ממנו. הקוראן מקדש את התורה. צריך להידבר עם האיסלאם באמצעות אנשי הדת כמו הרב עובדיה יוסף ,אותו מכבדים העולמא בעולם המוסלמי. גם ערביי ישראל יכולים וצריכים להוות גשר לאיסלאם . אסור שהאיסלאם יהיה עויין את ישראל ויש הכרח להפריד בין הסונים המהווים 95% מהמוסלמים לבין השיעה הקיצונית.
לסיכום: אסור לחזור על השגיאות הקטסטרופליות שהיו בבית ראשון ושני ושנדמה שלא למדנו מהם דבר. דור תש"ח הקים את המדינה , הדורות שלאחר מכן שמרו על קיומה. כיום אנו ניצבים לפני מצב מדאיג שלא היה בעבר. "העיירה בוערת", ולכן על הצעירים להתפכח, להתגייס להגנת המדינה בכל התחומים,כולל הפוליטיקה ולדאוג לתקציב הביטחון לפני תקציבי המותרות, לא צריך להיבהל, אך גם לא להיות שאנן. צריך לוותר קצת על האני ולחזור לאנחנו.
