מהמקום הנמוך ביותר בעולם, למרבה הצער, נוסקים מפגשי גבהים של הון ושלטון, העלולים לקחת מהציבור אוצר טבע ששיך לו, ורק לו.
מי שהיה בעבר שר אוצר בישראל נסללה לו הדרך להיות חבר בדירקטוריון בחברה, שבתשעת החודשים הראשונים של השנה, שנת 2011 , הפיקה רווח מאוד צנוע רק של 4.2 מיליארד שקל. מלח שהפך לרווחי הון. מלח שהפך לשקלים מתוקים בכיסם של מעטים.
מסתבר, שמלח במקום הנמוך ביותר בעולם יכול להמריא לגבהים עם סכומי עתק לחשבונות בנק של אלו, שהפכו אדוני אוצרות הטבע של מדינת ישראל ברשות ובדין.
החברה, בה שר אוצר לשעבר הוא כיום חבר בדירקטוריון שלה, קיבלה מכתב בתקופה בה היה שר אוצר, לפיו הוא מעלה את הרף לשלושה מיליון טון, שרק למעלה ממנו היא תשלם 10% תמלוגים למדינת ישראל.
מכתב פשוט, כתוב באותיות עבריות צבועות בשחור על לגבי לבן הנושא את סמל מדינת ישראל, שמאפשר למקבלי המכתב לשלשל "סכום פעוט" של שקלים לחברה, שכבר אמרנו שרק בתשעת החודשים הראשונים של שנת 2011 רשמה רווח מאוד צנוע של 4.2 מיליארד שקל.
יותר מדי שנים קיימת מחלוקת, מי יישא בהוצאות למנוע את הסכנה של הצפת המלונות לחוף ים המלח. המחלוקת היא גם על סכום התמלוגים, שתשלם החברה למדינה עבור המתנה הנפלאה ששמה ים המלח.
החשבת הכלכלית של משרד האוצר, גברת מיכל עבאדי-בויאנגו, שניהלה את המשא-ומתן עם החברה, שיש בידיה זיכיון להפוך את המלח לזהב בכיסיה, טוענת, כי "משרד האוצר עשה עבודת מטה מעמיקה ומקיפה ".
אני בצניעות רבה חולק על הודעתה, הנראית בעיני ליצנית. הודעתה כביכול הרצינית למעשה מאשרת ל"פרות הבשן" בבקעת ים המלח לשלם תמלוגים, המסתכמים רק ב-10% ומתעלמת מהעובדה, שים המלח הוא אוצר טבע של כלל אזרחי מדינת ישראל. אין לשר האוצר הנוכחי ולאנשי משרדו רשות לתת את הטבע מתנה לאותן "פרות הבשן".
נכון, ששרי האוצר של כל ממשלות ישראל התרפסו בפני אותן "פרות הבשן", אבל החותמת הנוכחית של משרד האוצר מכניסה אותנו למסלול, שממנו יהיה קשה לסגת. אנחנו מעבירים ל"פרות הבשן" אוצר יקר ביותר - את ים המלח שהוא של כולנו.
חבל שהמקום הנמוך ביותר בעולם נשאר נגוע בנסיקה לגבהים של מגעי הון שלטון, שהופכים מלח לזהב למספר מועט של אנשים.
