תער הגלבים "וְאַתָּה בֶן אָדָם קַח לְךָ חֶרֶב חַדָּה תַּעַר הַגַּלָּבִים תִּקָּחֶנָּה לָּךְ וְהַעֲבַרְתָּ עַל רֹאשְׁךָ וְעַל זְקָנֶךָ וְלָקַחְתָּ לְךָ מֹאזְנֵי מִשְׁקָל וְחִלַּקְתָּם" (יחזקאל).
השפה העברית היא שפת הקודש, בשל היותה שפה אלוקית, הקבלה נותנת משמעות אפילו לצורות האותיות, לצירופי אותיות וגימטריות, העברית היא השפה שבה נברא העולם, בה נתנה התורה, זו הלשון אותה דברו נביאי ישראל, לפיכך בעוד שהשפות הלועזיות הינן "הסכמיות" הסכם שרירותי שקבעו בני האדם לכינוי דברים מסוימים, הרי שהעברית היא שפה "טבעית", יש קשר מהותי בין השפה, לבין הדברים שאותם היא מתארת, על כן אין בכך מקריות, כאשר מילה מסוימת, מתארת חפץ או תופעה.
התנ"ך נכתב ללא ניקוד, כך שהמילה "לספר" או "ספר" יכול שיתכוון לספר קריאה, לספר סיפור, או שמא לבצע תספורת ע"י הגלב, שהוא בעל מספרה. ספר הוא גם גבול, רצועת הגנה, אזור ביטחון וחיץ, ניתן גם לספור, למנות ולפקוד, אמרנו גלב שגם מזכיר לנו את המגלב שהוא למעשה שוט, רצועה להלקות ולהצליף בה.
על יוסף אחד מעתירי הנכסים הקדומים בתורה, איל ההון,(טייקון) נאמר: "וַיִּצְבֹּר יוֹסֵף בָּר כְּחוֹל הַיָּם הַרְבֵּה מְאֹד עַד כִּי חָדַל לִסְפֹּר כִּי אֵין מִסְפָּר".
לספר... מספר..., הייתכן שכבר כאן, התורה מרמזת לנו על "תספורת הטייקונים" ?!. ידוע לנו מסיפורו של שמשון, ששיער משמעו כוח, כאשר הוא מתוודה בפני דלילה, הוא אומר לה:
"מוֹרָה לֹא עָלָה עַל רֹאשִׁי כִּי נְזִיר אֱלֹהִים אֲנִי מִבֶּטֶן אִמִּי אִם גֻּלַּחְתִּי וְסָר מִמֶּנִּי כֹחִי וְחָלִיתִי וְהָיִיתִי כְּכָל הָאָדָם".
תוצאת התספורת לכל מחזיקי קופות הגמל באשר הם, מדמה את העניין למעשה המתואר במדרש תנחומא "מלך שנתן לעבדו מעות, ואמר לו קח לי דג אחד, והלך ולקח לו דג אחד מבאיש, אמר לו המלך חייך אין אתה יוצא מאחת משלש, או הדג אתה אוכל, או דמיו אתה נותן, או אתה לוקה מאה מגלבין, אמר לו אני אוכלו, לא הסכין לאכול ממנו קימעא עד שנקטה נפשו עליו, אמר אני לוקה מאה מגלבין, לא הספיק ללקות חמישים עד שהסכין למות, אמר אני נותן את דמיו, נמצא אוכל דג מבאיש, ולוקה, ונותן את דמיו.
המוסר הכפול של ח"כ שלי יחימוביץ' אלכסנדר ינאי - מלך וכהן גדול משושלת החשמונאים, הותיר צוואה בידי שלומציון אלכסנדרה אשתו, שירשה אותו והנהיגה יחס אוהד יותר כלפי הפרושים בזו הלשון:
"אל תתיראי מן הפרושין ולא ממי שאינן פרושין, אלא מן הצבועין שדומין לפרושין, שמעשיהן מעשה זמרי ומבקשים שכר כפנחס" (מסכת סוטה).
כאשר הגב' יחימוביץ' הייתה עיתונאית ושר הבינוי והשיכון היה
נתן שרנסקי, ענף הבנייה היה שרוי במשבר קשה מאד בשל האינתיפאדה. באותם ימים נעצרה באחת תנופת הבניה, עד כדי השבתה מלאה של אתרי בנייה רבים.
השר שרנסקי, ביקש מהממשלה רק לדחות לקבלנים בחצי שנה את חובותיהם למדינה, זו הייתה בקשה שנועדה לעזור לחברות הבנייה שנקלעו לקשיים עקב המצב, הגב' יחימוביץ', (בתו של פועל בניין), שפכה את חמתה על קבלני ישראל ובוניה, אמרה היא ברוב פאטוס ובדרכה הדמגוגית (התמליל מצוי בידי) "גם בעל המכולת שלי נקלע לאחרונה לקשיים בגלל המצב, וגם השכנה שלי מורה שפוטרה, מתקשה בהחזר משכנתא.
האם מישהו מציע לדחות להם את השכירות על המכולת או את תשלומי המשכנתה בחצי שנה? מה פתאום, הרי זה דמיוני, זה מפסיק להיות דמיוני כשאתה שייך לקבוצת המיוחסים, אלה שמוצאים את עצמם בסלון של שר האוצר", סוף ציטוט: היו שם עוד כהנה וכהנה מילות ברברת, קשקשת, דברי הבל ורעות רוח, כיד הדמיון הפורה שלה, כיאה למגישה לשעבר של התוכנית "הכל דיבורים", הכול יוחד וכוון אל ועל מגזר הנדל"ן.
עתה כאשר ערוץ 10 נתון בקשיים, ח"כ יחימוביץ', תוקפת את הממשלה בעקבות החלטת ועדת הכלכלה שלא לאפשר דחיית פירעון חובות לערוץ 10.
שלי יקרה, לאן נעלמו בעל המכולת שלך ושכנתך המורה ?!, שוב פטפטת והרבה מלל אך הפעם בזכות הדמוקרטיה הפלורליזם, ריבוי דעות וחופש הבעת דעה, דמעות תנין על מצוקת ערוץ 10 שבעטיו עטים על הערוץ כל מיני מנצלי הזדמנות. רמזים על תחקירים ואיומים חמורים לכאורה מלשכת ראש הממשלה ועוד היד נטויה.
