הציבור החרדי מתהלך בתחושה קשה. ההתנפלות התקשורתית עליו עוברת כל גבול הגיוני. מאמרי השנאה והקריקטורות הארסיות מזכירים ימים אפלים. אילו היה מישהו מפרסם טקסטים כאלה בדיוק, רק מחליף את ה'חרדים' ב'ערבים' - הייתה קמה מהומת אלוקים. כל הנאורים היו יוצאים מעורם. אבל כלפי החרדים הכול מותר.
הרדיפה התקשורתית מעניקה מטרייה לרדיפה ממשלתית ופוליטית. אין מגזר שתקציביו קוצצו בשנים האחרונות כמו המגזר החרדי, ועדיין מטיחים בו כי הוא חולב את משאבי המדינה. הורים נאנקים תחת עול התשלומים הגואים למוסדות החינוך, בשעה שהמגזר הכללי נהנה מחינוך חינם - ועדיין מציגים את מוסדות החינוך החרדיים כמתפקעים מכסף.
יהודים חרדים מרגישים שמנסים להתערב באורחות חייהם. לפגוע בגדרי הצניעות המקודשים בעיניהם. להכתיב את תוכניות הלימודים של ילדיהם. יש בהחלט תחושה קשה של רדיפה.
אשרי אביו, אשרי רבו אך דווקא משום כך עולה החשיבות להיזהר שבעתיים. אכן, לא נכון ולא ראוי להכתים ציבור שלם בגלל מעשים של יחידים, אבל זה הטבע האנושי. כשאתה שייך למגזר מסוים, אינך אדם פרטי. בכל צעד ופעולה שלך אתה מייצג את הציבור כולו, לטוב ולמוטב.
אלה דברים מפורשים של הגמרא (יומא פו,א): "שיהא שם שמים מתאהב על-ידך. שיהא קורא ושונה ומשמש תלמידי-חכמים ויהא משאו ומתנו בנחת עם הבריות. מה הבריות אומרות עליו? אשרי אביו שלימדו תורה, אשרי רבו שלימדו תורה".
ולעומת זה, כשיהודי בן-תורה מתנהג שלא כראוי, הוא מחלל שם שמים: "אבל מי שקורא ושונה ומשמש תלמידי-חכמים ואין משאו ומתנו באמונה, ואין דיבורו בנחת עם הבריות, מה הבריות אומרות עליו? אוי לו לפלוני שלמד תורה, אוי לו לאביו שלימדו תורה, אוי לו לרבו שלימדו תורה. פלוני שלמד תורה, ראו כמה מקולקלים מעשיו וכמה מכוערים דרכיו".
לא תמיד חייבים להעיר לאחרים או להגיב על פרובוקציה. וגם אם מרגישים צורך להעיר, יש דרך לעשות זאת בעדינות וברגישות. למה לצעוק, למה לכנות בשמות-גנאי, למה לספק דלק למדורת השנאה? לפעמים אדם מתקשה לשלוט ברגשותיו, אבל כאשר כל המצלמות מכוּונות לעברנו - ראוי להתאפק שבעתיים.
המשימה: להאהיב שם שמים ויש מי שמחפשים דווקא את הפרובוקציה הנגדית. כשבוערת אש, הם מזדרזים להביא פחי דלק משלהם. הם אינם חושבים לרגע שבמעשיהם הם גורמים חילול שם שמים שאין כמותו. חשוב להם לקבל תשואות מאנשים כמותם, ושכלל הציבור ישלם את המחיר. אותם אין מנוס מלגנות ומלהוקיע, בלי חשש ומורא. לא ייתכן שכל הציבור החרדי יהיה כלי-משחק בידי קומץ נטול שיקול דעת ואחריות.
על כל יהודי שומר תורה ומצוות מוטלת כיום אחריות כבדה. היהדות התורנית צריכה לשדר בעוצמה ערכים של אהבת-ישראל, כבוד לזולת, חסד והארת-פנים. צריכה להיות בנו אפילו נכונות לבלוע דברים שאינם נוחים ואינם נעימים (כמובן, לא במחיר של ויתור על עקרונות). המשימה הגדולה עכשיו היא - להאהיב שם שמים על הבריות.
