יורים לכל הכיוונים בעיניים עצומות

כל מספר שבועות עולה בכלי התקשורת בישראל נושא מסוים לכותרות, מעפיל על שאר הנושאים, משתלט על סדר היום הציבורי ואז נעלם כלא היה. תופעה זו היא תוצאה של פעילות מכוונת ובעלת מאפיינים קבועים: הודעה לציבור על איום חמור ומסוכן ביותר, האשמת נתניהו, התעסקות טרחנית ומציפה בטפל, ואז מעבר להתקפה הבאה. אופייה של הפעילות מאפיין את דרך מלחמתם של אנשי השמאל בממשלה הנבחרת: יורים לכל הכיוונים בתקוה לגרימת נזק וממשיכים הלאה. עם ההתקדמות להתקפה הבאה פוסקת ההתייחסות לבעיות החמורות ונעלמת הדחיפות שהוצגה כחשובה ביותר. הסיפורים האישיים נשכחים יחד עם הצורך באמינות מקצועית והמערכת כולה מגויסת לקידום הנושא החדש. דוגמאות: לפני מספר חודשים היו הבטחות לקטסטרופה דיפלומטית ביטחונית בינלאומית בספטמבר (באשמת נתניהו). הוסבר לציבור כי אין דרך להימנע מהאסון. לרעיון מרכזי זה הצטרפה מצוקה כלכלית חריפה ביותר אשר מחייבת טיפול דחוף. מאחר שספטמבר עבר ללא אסון מדיני והציבור נמנע מלהיגרר למהפכה סוציאליסטית, חל שינוי בכיוון האש: שנאת החרדים. ספטמבר הנורא כלי התקשורת הציגו ברובם תמונה אחידה המתארת עתיד בלתי נמנע: בתגובה לחוסר מוכנותו של נתניהו להיכנע לדרישות הערבים, הרשות תפנה לאו"ם בבקשת הכרה. הוסבר לציבור כי מהלך זה יוביל לדברים נוראים: בידוד בינלאומי ופגיעה קשה בכלכלה, נזק מדיני ברור, אלימות ושלל תרחישי אימה. הציבור הישראלי לא תמך בכניעה לרשות, התקפה זו על הממשלה לא צלחה ולכן נוספה חזית התקפית: מחאה חברתית "ספונטנית". שוב, הוצגה תמונה אחידה בכלי התקשורת המרכזיים: המצב הכלכלי בישראל איום ונורא, רק הפלת הממשלה והחזרת השלטון הסוציאליסטי יושיעו את המדינה. בניגוד לתרחישי האימה, משרדי ראש הממשלה והחוץ פעלו בהצלחה לבלימת המהלך הערבי. לא הייתה אלימות יוצאת-דופן, לא נגרם נזק כלכלי או בידוד בינלאומי. ה"תסכול הלאומי" ירד מהכותרות ובדרך פלא הנושא חדל מלהטריד. בחזית הכלכלית הנתונים הראו מצב שונה מהמסכנות המוצגת: אחוזי האבטלה נמוכים, שיא ביציאות לחו"ל, ועלייה בייבוא רכבים. מנהיגי המאבק לא הצליחו להגיע להסכמה בדבר מטרתו מעבר להחלשת הממשלה, והסיפור יורד מהכותרות. אימת החרדים לאחר כישלון הניסיונות הקודמים, מתבצעת חזרה לתחום הבטוח: אויב מוגדר, מתבדל ובולט במוזרותו – החרדי. מספר אירועי אלימות מחממים את השטח והנושא כובש את הכותרות. אירועי תקיפה אינם נדירים בישראל; בשנת 2010 נפתחו יותר מ-41,000 תיקים פליליים בגין איומים ועוד יותר מ-42,000 תיקים מסוג פגיעות בגוף (לא כולל כ-2,800 תיקים הקשורים לחיי אדם). אירועים אלה מתרחשים לצד ירי טילים מתמשך על ישראל, הבחירות בארה"ב, המשבר הכלכלי באירופה, התקוממות בסוריה, השתלטות האיסלאם הלוחמני על מצרים וכולי. הצבת אירועי אלימות מקומית בכותרות הראשיות מעידה על הרצון להשפיע על העניין הציבורי ועל קיומם של אינטרסים לא מקצועיים בעבודה העיתונאית. ההתמקדות בטפל אירועי האלימות בבית שמש היו חמורים ואסורים על-פי חוק. חברה בריאה צריכה להקיא מתוכה אנשים המוצאים הצדקות לתקיפת ילדה קטנה על-ידי אדם מבוגר. אך יש להפריד בין העיקר לטפל: העיקר הוא הגורמים אשר הובילו לקיומו של המצב הנוכחי. בין הגורמים ניתן למנות את מדיניות התקצוב, מערכת החינוך, הכספים המועברים לאגד, בקרה על השלטון המוניציפלי וכדומה. ההתעסקות הבלתי פוסקת בטפל ובאירועים הקטנים מעידה על הרצון לעורר תסיסה ושנאה בקרב הקוראים. הצפי להמשך ההאשמות כלפי החרדים ירדו מהכותרות בקרוב ויעלו שוב עם הרצתו של לפיד (ג'וניור) לכנסת. באופן דומה, תיעלם הדאגה לאנשים הנאלצים להתמודד עם האלימות וההפליה במרחב הציבורי. ככל הנראה, המיליארדים ימשיכו לזרום לקואופרטיב "אגד", על-אף התנהלותו הבעייתית. חברי כנסת ידאגו להעברת תקציבים למגזרים מצומצמים וראשי העיריות ימשיכו לעשות בתקציביהם כרצונם. ניפגש בקטסטרופה הבאה.