הש"ד יודע

הדבר הבולט ביותר לעין בכתב האישום בפרשות הולילנד, הזרע ותעשיות מלח, הוא השיטתיות וחוסר המורא בהם פעלו הנאשמים (לטענת המדינה). מיליונים עברו מכיס לכיס, מחשבון לחשבון, לפעמים בצ'קים, לפעמים במזומן. בפרשת הולילנד לבדה מדובר על 13 מיליון שקל במשך 13 שנים, במסכת בה מעורבים שורה ארוכה של אישים - שאינם מפחדים שמעשיהם יתגלו. ביטחון עצמי מופרז? קוד שתיקה נוסח המאפיה? תפיסה שאין במעשיהם פסול? הרגשה שכך עושים כולם? מה שלא תהיה התשובה - היא מטרידה ואפילו מפחידה. השיטתיות הזו היא גם שהופכת את הולילנד לאחת מפרשות השחיתות החמורות ביותר שידעה ישראל, אם לא החמורה שבהן. אם יוכחו ההאשמות, יתברר לנו שאפשר לקנות כאן כל דבר וכל אחד. לכן, מבחינה ציבורית ומבחינת השלכות הרוחב שלו, התיק הזה יותר חמור מאשר פרשת קצב.

כתב האישום בנוי במידה רבה על עד המדינה (שכולם יודעים מיהו, אבל עדיין מותר לכתוב רק ש"ד), וזה תמיד בעייתי. עבריין שחוצה את הקווים ומפליל את חבריו כדי להציל את עצמו, רחוק מלהיות בעל מהימנות מובנית. לפי הפרסומים על עד המדינה הנוכחי, המהימנות שלו בעייתית עוד יותר. מצד שני, הפרקליטות מציינת בכתב האישום המון פרטים שרק מסמכים יכולים לגבות אותם, ואת חלקם גם מציינת במפורש. המשימה של התביעה תהיה כפולה: לשכנע את בית המשפט שניתן להאמין לעד למרות הבעייתיות שלו, ולהוכיח שיש "דבר מה נוסף" שמחזק את גירסתו. על זה יקום או יפול התיק.

לפי כתב האישום, ביקש וקיבל אורי לופוליאנסקי מיזמי הולילנד שוחד של 77,000 שקל לרכישת ארון קודש עבור יד שרה. לפי כתב האישום, הרבה כסף הולבן דרך גמ"חים. כאדם שומר מצוות, העובדות הללו - אם יוכחו - מגעילות אותי אולי יותר מהכל. אין גבולות? מותר לקנות ארון קודש, לשים בתוכו את ספר התורה האוסר על גניבה ושוחד, ולממן אותו בכספי שוחד? מותר לקחת גופים שממלאים בהתנדבות תפקידים ברוכים ולנצל אותם כדי להלבין כסף שחור? באיזה ספר הלכה בדיוק מצאו אותם חובשי כיפות את ההיתרים לכך?

עוד פרט בכתב האישום שמצריך תשומת לב מיוחדת הוא מחיקת רוב חובו של יורם שטרית, אחיו של אורי שטרית, לבנק הפועלים. לטענת המדינה, דני דנקנר - אז סגן יו"ר הבנק הגדול במדינה - התערב והביא לכך שמאות אלפי שקלים נמחקו והיתרה שולמה בפריסה שאין נוחה ממנה. כדי לעשות זאת, היה צריך דנקנר להתערב בניהולו היום-יומי של הבנק - דבר האסור עליו. אבל איש בבנק לא צייץ. לפי יתר הפרשות בהן מעורב דנקנר, זה ממש לא היה המקרה היחיד. שוב מתברר, שהניהול התאגידי בבנק הפועלים היה רחוק מלהיות תקין. מצד שני, שום בנק בישראל לא לוקח עמלות כמו ש"ד ומאיר רבין. לפי כתב האישום, מאות אלפי שקלים שנמסרו להם לא הגיעו ליעדי השוחד. הדבר בולט במיוחד בפרשת תעשיות מלח: דנקנר נתן לרבין 1.1 מיליון שקל כדי שיעביר אותם ליעקב אפרתי, רבין המיר למזומן רק 240,000 שקל מתוכם ואפרתי מואשם בקבלת 45,000 שקל "בלבד". עמלה של 96% - אפילו בשוק האפור לא מכירים כאלה סכומים.

המשפט הזה יכול להימשך שנים ולהיות בקלות הארוך ביותר בתולדות המדינה. 16 נאשמים (כולל חברות), שזה אומר לפחות 30 עורכי דין. 377 עדי תביעה, שאפילו אם כל אחד מהם יעיד רק שעתיים בממוצע - זה כבר בערך 90 ימי דיונים. וברור שיהיו עדויות הרבה יותר ארוכות; ניתן לשער שש"ד לבדו יעמוד על דוכן העדים כמה שבועות. שלא לדבר על פרשת ההגנה; במשפט אולמרט הנוכחי, נמשכה עדותו של ראש הממשלה לשעבר 24 ישיבות. הנשיאה דבורה ברלינר ודאי תמנה הרכב של שלושה שופטים לתיק, והם מן הסתם ירצו לשמוע אותו ברציפות. ההגנה תתנגד, ובסופו של דבר תהיה פשרה בדמות שלושה או מכסימום ארבעה ימי דיונים בשבוע. חשוב מאוד שהשופטים שיתמנו יהיו יעילים מאוד, בעלי יכולת ארגונית מעולה וכאלה שיידעו "להחזיק קצר" את כל המעורבים. מועמד אפשרי לראשות ההרכב הוא עודד מודריק. מבחינה לוגיסטית, המשפט מציב בעיות קשות מאוד. באולם הגדול ביותר במחוזי בתל אביב, אולם 606 (השייך לנשיאה), יש 100-80 מקומות ישיבה. קחו את 12 הנאשמים, תוסיפו 30-40 עורכי דין, והאולם יותר מאשר חצי מלא. גם התנאים הפיזיים בו רחוקים מלהיות אידיאליים, למשל: כמו בכל האולמות בהיכל המשפט בתל אביב, יש בו רק שקעי חשמל בודדים - בעיה משמעותית בעידן המחשבים הניידים. גם לכל אלה יהיה צורך לתת את הדעת.

אהוד אולמרט, כדרכו, הגיב על כתב האישום בתוקפנות רבה, שאולי מעידה על לחץ יותר מאשר על חפות. תגובתו אינה הולמת את מי שמילא את התפקידים הבכירים ביותר במדינה, ומהווה המשך ישיר לאסטרטגיה שלו מאז החל משפטו הנוכחי: לתקוף את הפרקליטות בגלוי לאורך כל הדרך. בתגובה הפעם נוסף עוד אלמנט: טענה שהגשת כתב האישום דווקא כעת, נועדה לנסות ולהשפיע על שופטי המחוזי בירושלים לקראת ההכרעה בפרשות ראשונטורס וטלנסקי - עוד טיעון המעיד על לחץ. בידיעות אחרונות קיבלה תגובתו של אולמרט הפניה בעמוד הראשון, מתחת להפניה לידיעה על כתב האישום. היא גם מובאת במלואה, לצד ידיעה ארוכה על חוסר מהימנותו של ש"ד. כצפוי, הסיקור בידיעות הוא פרו-אולמרטי מובהק. בישראל היום, שוב כצפוי, הסיקור מוטה לכיוון השני. הארץ הקדיש לפרשה את כותרתו הראשית. מעריב נמצא איפשהו באמצע, אולי בשל הזהירות המתבקשת לנוכח העובדה שבן-דודו של הבעלים הוא אחד הנאשמים; הסיקור שלו הוא כרגע האובייקטיבי מכולם.