במרכז הדיונים של השבוע בכנסת עמדו שני חוקים הקשורים למערכת המשפט:
- החוק הראשון קרוי חוק יסוד השפיטה, המכונה גם "חוק גרוניס", אשר בא לתקן עוול לפיו שופט אשר מלאו פחות משלוש שנים לפני יציאתו לפנסיה יוכל להיות נשיא בית המשפט העליון.
יכול מאוד להיות ששיטת הסניוריטי אשר הייתה נהוגה במשך שנים אינה נכונה, אך לא ייתכן שהכנסת תתערב ותקבע מי יהיה נשיא בית המשפט העליון (דבר אשר נוגד את עיקרון הפרדת הרשויות).
- החוק השני המכונה חוק "לשכת עורכי-הדין" בא למעשה לבטל את הנוהג הדמוקרטי לפיו נבחרים לוועדה לבחירת שופטים שני עורכי-דין מטעם הלשכה, במקום לתת את הסמכויות לנשיא לשכת עורכי-הדין לקבוע את שני הנציגים.
חבל שראש ה
ממשלה נתניהו נזקק ליועץ המשפטי לממשלה
יהודה וינשטיין ולא מבין בעצמו שרפורמות עושים בשכל, תוך שיתוף פעולה עם הגופים הנדונים ולא במחטפים אפלים בתמיכת שר המשפטים. לכן הגיע הזמן ששר המשפטים יילך הביתה וימונה אדם רציני שמחד-גיסא יטפל בנושא אכיפת החוק, ומאידך-גיסא יעשה רפורמות הן בפרקליטות והן במערכת המשפטית.
חידת אלקין
אין ספק שהשבועות האחרונים הם של יו"ר הקואליציה
זאב אלקין. כפי שציינה הכתבת מזל מועלם, אלקין נבחר בבחירות 2006 במקום ה-17 ברשימת קדימה אשר יועדה מראש ל
מתנחלים. הוא לא בלט במפלגה זו ועבר לליכוד, שם נבחר במקום ששוריין לעולה.
מצד אחד, היות שלליכוד יש הרבה מתפקדים מאזור יהודה ושומרון אין ספק ששמור מקום של כבוד לאלקין, ל
יריב לוין, ל
ציפי חוטובלי ולדני דנון על חשבון השרים המתונים סער, איתן, מרידור, בגין ואחרים.
אך מצד שני צודק השר סער האומר שכאשר הליכוד הולך ימינה הוא מפסיד קולות (היות שרוב הקולות באים מהמרכז), ואילו כאשר הליכוד מתמרכז הוא יוצא נשכר מכך. בין אם לפיד ודרעי יתמודדו, ובין אם לאו.