נושאי הלפיד

לפי כותרות אתרי האינטרנט והעיתונים ביממה האחרונה, התרחש מאורע המתקרב למלחמת ששת הימים. הכל עוסקים באדם אחד ויחיד: יאיר לפיד. כמעט כולם אומרים שהנה-הנה מגיעה הבשורה הגדולה. אלמלא היה לפיד כל כך חילוני, אפשר היה לומר שמתייחסים אליו כמו אל המשיח. התקשורת כל כך מחבקת ומלטפת את אחד מיקיריה, עד שהיא מועלת בתפקידה הבסיסי: לדווח באובייקטיביות ולשאול את השאלות הנכונות. קחו את סימה קדמון מידיעות אחרונות: "הפוליטיקה הישראלית תיראה אחרת מהבוקר. גורם חשוב נכנס לזירה, גורם שלא ניתן להתעלם ממנו ושעשויה להיות לו השפעה דרמטית על פני המדינה". ובלא להתיימר אפילו להסתיר את דעתה האישית, ממשיכה קדמון: "לפיד צריך להיות האיש שיצליח לקחת מנדטים גם מגוש הימין ובכך לשבור את ההגמוניה רבת השנים שלו". ושיר ההלל נמשך: לפיד "אוחז במשרה הנחשקת ביותר בתקשורת הישראלית, עם משכורת מצוינת ופופולריות שלא ניתן להפריז בה", והוא מוותר על הכל "מתוך רצון כן להביא שינוי". רק דבר אחד אין כאן: גילוי נאות, בדבר היותו של לפיד בעל טור באותו עיתון בו כותבת קדמון. בן כספית נשמע כאילו תיאם את מאמרו עם קדמון: "אני מפרגן ללפיד את המהלך הזה. הוא לא נכנס לפוליטיקה כדי לעשות קריירה. יש לו קריירה יותר טובה, מכניסה ומעניינת, והרבה פחות מסוכנת. הוא לא נכנס לפוליטיקה כדי לעשות כסף. במקצועו הקודם עשה ויכול עוד לעשות הרבה יותר כסף. הוא לא נכנס לפוליטיקה כדי להגיע לעמדת השפעה. במעמדו בתקשורת, הייתה לו מספיק השפעה בשביל כולם. יאיר לפיד נכנס לפוליטיקה כי המדינה הזו יקרה לו. המהלך הזה, מבחינתו, הוא הקרבה אישית כבדה. הוא כרוך בירידה דרמטית ברמת ההכנסה והחיים, בהשמדה מכוונת של שעות האיכות עם המשפחה, של הפנאי, של הבריאות". ובנימה לא-מוסתרת של גזענות ממשיך כספית: "לפיד הוא איש שאוהב להתחבב, אוהב שאוהבים אותו, אוהב לרצות. בפוליטיקה, אנשים מהסוג הזה נטרפים ראשונים. יכול להיות שהוא ישאב בקשית את האלקטורט של קדימה ויהפוך לתקווה הלבנה הגדולה הבאה של מדינת ישראל. ויכול להיות בדיוק להפך". מעריב מגדיל לעשות כאשר הוא מביא טור של אמנון דנקנר - חבר קרוב של לפיד ומי שהיה מהאישים עימם התייעץ לפני החלטתו. ממש עיתונאות במיטבה. ישראל היום, כמובן בפוזיציה הפוכה, קובע בכותרתו הראשית: "במערכת הפוליטית מעריכים: לפיד קפץ מוקדם מדי". ומי אם לא בנימין נתניהו מגיב בכותרת המשנה של הביביתון: "רה"מ בירך בעוקצנות: ברוך הבא לפוליטיקה, עכשיו באופן רשמי". ודן מרגלית מבהיר: "ביום שלמחרת הוא יגלה כי הנכס הציבורי העיקרי שלו - להיות נחמד של ממש - אינו מספיק כדי לגרום לרעש אדמה פוליטי".

מה מלמד הניסיון

אם הפרשנים הפוליטיים הללו היו נאמנים לתפקידם, הם היו מסתכלים אחורה על הפוליטיקה הישראלית בשלושת העשורים האחרונים. הם היו מגלים - למגינת ליבם ולמורת רוחם - שבניגוד לתקשורת שהיא בערך 90% שמאלנית, הציבור בישראל נחלק בגדול חצי-חצי בין הימין לשמאל. הם היו מגלים, כי בכל מערכת בחירות מבליחה מפלגה אחת הגורפת מאות אלפי קולות של מצביעי מחאה, רק כדי להתרסק ולהיעלם עד הבחירות הבאות: ד"ש, המרכז, שינוי, צומת, הגמלאים. הם היו צריכים להסיק, כי ללפיד יש סיכוי לקבל שישה-שמונה מנדטים, שיבואו ברובם המכריע מגוש השמאל ולא ישנו את המפה הפוליטית של ישראל. אבל בשביל זה הם היו צריכים להיות פרשנים פוליטיים ולא חצוצרנים בשירותו של חברם למקצוע (ראו גם: שלי יחימוביץ'). מאחר שאיש אינו שואל את השאלות שיש לשאול ביום כזה, נציג אותן אנחנו:

• מהן דעותיו הפוליטיות של לפיד? האם הוא באמת יכול להיות, כפי שכתב אחד הפרשנים, לא ימני ולא שמאלני מדי, לא חילוני מדי ולא דתי מדי?

• מה הופך את יאיר לפיד למועמד ראוי להשתלבות בצמרת המדינה? על איזה תפקיד ביצועי אחד הוא יכול להצביע? האם כתיבת הגיגים, עריכת ראיונות והקראה מהטלפרומטר הם כישורים מספיקים?

עבר של עבירות אתיות

• האם אדם שפרסם בטורו בידיעות אחרונות על פני שלושה עמודים את סדרת "עם הספר" לה שותף המו"ל שלו, תוך הודאה מפורשת שבכך הוא מבצע "הפרה ברורה של שבעה-שמונה כללי אתיקה עיתונאית", מהווה דוגמה לסוג אחר של פוליטיקאי? האם העובדה שלפיד משתמש מזה שנתיים באמצעי התקשורת שעומדים לרשותו על-מנת לקדם את האג'נדה האישית שלו, אינה מצביעה לכל הפחות על חוסר נקיון כפיים? ואגב: הוא לא אמר מילה על עתידו של הטור ב"7 ימים", בו פרסם רק לפני חודשים בודדים את המצע שלו וקרא לציבור להגיב.

• האם מי שמגדיר את עצמו כעיתונאי ובמקביל היה פרזנטור של בנק הפועלים תמורת מאות אלפי שקלים, תוך הפרה בוטה נוספת של כללי האתיקה, ראוי להנהיג את המדינה?

• מה עלינו להסיק מכך שלפיד התייעץ עם אהוד אולמרט, יום אחד בלבד לאחר שנגד אולמרט הוגש כתב האישום בפרשת השחיתות החמורה ביותר בתולדות המדינה? האין זה מקרה של "אמור לי מי חברך ואומַר לך מי אתה?" אגב: זהו אותו אולמרט, שבהחלטה שערורייתית מינה את יוסף לפיד - האיש גס הרוח ביותר בתולדות הפוליטיקה הישראלית - לתפקיד יו"ר מועצת יד ושם, המחייב קונצנזוס שאין למעלה ממנו. וזה אותו אולמרט שבעיצומן של החקירות נגדו, זכה לראיון מלטף-יחצ"ני מצידו של אותו יאיר לפיד.