על ראש הגנב בוער הכובע

BU>>מלחמות מוזרות (4) מאז ומתמיד ידע הבלקן מלחמות, שבסופו של דבר הביאו למלחמת העולם הראשונה. שפיכות הדמים לא הרגיעה את האזור. למרות זאת, נפלה מלחמת הכלב המשוטט על הבלקן כרעם ביום בהיר. בשנת 1925 טרם הגלידו הצלקות של יוון ושל בולגריה, אחרי שלחמו זו בזו במלחמת העולם הראשונה. עיקר המתח היה סביב העיר פטריץ' (Петрич – Petrich) במחוז בְּלאגוֹאֶווגראד בדרום-מערב בולגריה, הנמצאת במשולש הגבולות יוון-בולגריה-יוגוסלוויה (כיום מקדוניה), והריבונות עליו הייתה שנויה במחלוקת בין השכנות. פטריץ' הייתה מבצר חשוב, שבלם את הביזנטים בסוף האלף הראשון לספירה, ומנע מהם לפלוש לרוסיה. אחר כך היה חלק מביצורי האימפריה העותמנית – עד שקיבלה בולגריה את עצמאותה בראשית המאה העשרים. בבוקר צח של סתיו, ב-25 באוקטובר 1925, רדף חייל יווני אחר כלבו, שהתיר את עצמו מהחבל, ורץ לראות באחו הבולגרי. משמר בולגרי ירה בחייל היווני, והרגו. בתגובה – פלשו היוונים לפטריץ' ביום המחרת. הכוחות הבולגריים לא הצליחו לעוצרם, או להודפם, ורק החלטה חריפה של חבר הלאומים עצרה את היוונים: הם נדרשו להשיב את חייליהם לגבול הבינלאומי תוך עשרה ימים, ולשלם לבולגרים פיצויים בסך 45,000 לירות. עד היום לא ידוע מה איתרע לכלב היווני, שגרם למלחמה, שהרגה יותר מחמישים אנשים משני צדי הגבול.

אויפן גנב ברענט דאָס היטל (על ראש הגנב בוער הכובע)

למה טרח יהודה וינשטיין, היועץ המשפטי לממשלה, לציין, כי התייחס לעניינו של השופט יורם דנציגר מתוך שוויון בפני החוק? כשמערכת המשפט שלנו מאבדת בקצב מהיר מדי את שארית האמון הציבורי בה, היה על היועץ המשפטי להשתמש בכל החימוש הדמגוגי, שהוא מכיר, ואפילו ב"תותח הקדוש" רב-הקליבר של החונטה המשפטית. תועפות פלפולים נעשו – ועוד ייעשו – כדי לטהר את השרץ, המהווה (איך שלא תסתכלו עליו) עוד מסמר בארון המתים של האמון הציבורי במערכת אכיפת החוק ובמערכת המשפט המעורערות של הדמוקרטיה היחידה, לטענתה, במזרח התיכון. וכמו שאמרו הרומאים, "מי ישמור על השומרים? (Quis custodiant ipsos custodies?)" ועל כך השיבו אותם המקורות – "מה שהותר ליופיטר נאסר על שורו (Quod licet Iovi, non licet bovi)".

ועוד משהו מזדון-לבי

חקלאים, מידידיי, נשלחו לבצע עבודות שירות, ספגו מאסר על-תנאי, ו/או נקנסו קשות, כשמצאו אצלם עובד זר ללא רישיון; ובלעדי עובדים זרים, כידוע, אין חקלאות כלל. איך זה, ששר אי-ביטחוננו והיועץ המשפטי לממשלה טרם עמדו לדין בגין העסקת עובדת זרה במשק בתיהם?. שוויון בפני חוק, כבר אמרתי?!

מה סבורים המומחים?

באמצע חודש דצמבר התכנסה במכללת כינרת שבעמק הירדן ועידת היסוד של האגודה הישראלית של חוקרי צבא-חברה – גוף, שכבר מזמן הורגש הצורך בקיומו. לרגל הוועידה, סקר ד"ר אייל לוין מהמרכז האוניברסיטאי אריאל את עמדות המשתתפים בכנס בענייני צבא-חברה (את הסקר יזם ד"ר יהודה בן מאיר מהמרכז למחקרי ביטחון לאומי).

האם צה"ל הוא צבא העם?

הרוב סברו, שצה"ל מצוי בתחום של צבא העם, אך רק חמישית אומרים זאת בביטחון ובוודאות, ואפילו רוב הרואים בו צבא העם, כך נראה, מהססים (בהחלט כן – 21 אחוזים; במידה מסוימת – 58 אחוזים; במידה מועטה – שנים-עשר אחוזים; בכלל לא – תשעה אחוזים).

האם משפיעים רבנים על המערכת הצבאית?

רוב מכריע (69 אחוזים) אינו חש בנוח עם השפעת הרבנים על הצבא. וזה מוחרף על-ידי התשובות לשאלה, הדנה בסכנה שעלולה לנבוע ממעורבות רבנים בצבא: 39 אחוזים סבורים, שזו סכנה חמורה; ארבעים אחוזים – סכנה מסוימת; תשעה אחוזים – סכנה מעטה; שנים-עשר אחוזים – אינה מהווה סכנה כלל.

האם עובר צה"ל תהליך של הקצנה דתית?

אף אחד מהנסקרים אינו סבור, שזה מתרחש, והתהליך חיובי ורצוי; 48 אחוזים – התהליך מתרחש, ומשקף את החברה הישראלית; 36 אחוזים – התהליך מתרחש, והוא שלילי ובלתי-רצוי; 16 אחוזים – אין תהליך כזה.

האם צריך להפוך את צה"ל לצבא התנדבותי?

תשעה אחוזים מחייבים זאת; שנים-עשר אחוזים – מחייבים זאת, בצורה מדורגת; 65 אחוזים שוללים זאת; ול-14 אחוזים אין דעה בנושא. והדברים מוסברים היטב בתשובות לשאלה, אם יבוטל חוק גיוס חובה, האם יתנדבו צעירים לשרת? תשעה אחוזים סבורים, שאכן זה יקרה בהיקפים דומים לגיוס (חובה) כיום; 63 אחוזים – כן, אבל רק באופן חלקי; 21 אחוזים – כן, אבל בהיקף קטן; ושבעה אחוזים – לא, מעט מאד יתנדבו. ובשאלה, המנסרת משום-מה בראש החדשות – שירות נשים בצבא (ולא שירת נשים ...) – מפולגת דעת המומחים: חמישה אחוזים סבורים, כי שירות הנשים במצב טוב מאוד, מעל למצופה; 41 אחוזים – במצב די טוב; 14 אחוזים – במצב מיטבי; 33 אחוזים – במצב די גרוע; ושבעה אחוזים – במצב גרוע ביותר. אי-הסכמה תהומית הייתה גם על מידת המיליטריסטיות של החברה הישראלית. 28 אחוזים סברו, בהחלט מיליטריסטית; 39 אחוזים – במידה מסוימת; תשעה אחוזים – במידה מועטה; ו-24 אחוזים – כלל לא מיליטריסטית.

למה סערה 'עם עובד'?

אופייני להסתדרות, שמה שנותר מחזון העבודה, הוא הוצאת הספרים עם עובד. ועכשיו הפסיקו לעבוד בה ו:"ר מועצת המנהלים ועורכת – במחאה על מינוי שוטר בדימוס למנכ"ל ההוצאה. לא הבנתי את הטענות המרות נגד מינוי איש מקצוע לנהל את ההוצאה. אדרבא, לא כל חובב ספרות ואיש רוח הנו גם מנהל טוב. אך מי אמר, ששוטר (אפילו אם הוא תת-ניצב) הוא מנהל טוב. חובת ההוכחה עליו. אם כך, כדאי לשים למה שכתבו בשמו של יו"ר ההנהלה, שבהתפטר במחאה על דפוס המינוי, שבו קבע, לדבריו, עופר עיני, מזכ"ל ההסתדרות, חד-צדדית (כהרגלו, לדברי המלעיזים), מי ינהל את הוצאת הספרים ההסתדרותית. מכן ועד לרטוריקה הגבוהה מדי של פרופ' חנן חבר, כי המינוי מחדיר את אלימות המדינה לתוך היכל הספר – המרחק רב. כנראה, זה סתם עוד מופע של נפוטיזם, פרופ' חבר – כפי שהיה מאז ומתמיד בהסתדרות.

הדרת נשים

"ראיתם שלט שמפלה נשים ברחוב?" שואלת במודעה בפייסבוק ח"כ ציפי לבני, המנהיגה הכריזמטית מאוד-מאוד של קדימה. ראיתי: שלט תעמולה למען ציפורה לבני ... ולא שלט אחד. היו המון.

לקראת החמישייה הפותחת

היה צפוי, ומאוד מקוּוה. עכשיו נחזיק יחד אצבעות, ונצלח יחד את הדרך.

רחובות מעניינים

רחובות ערינו נקראים על-שם גדולי האומה, אך גם כל עסקן סוג ל"ד במועצת הפועלים מקבל רחוב משלו. למה לא?! גם לו מגיע. ובין לבין אפשר למצוא רחובות מעניינים – כמו הרחובות במושב גבעת ח"ן (הנקרא על-שמו של המשורר הלאומי, חיים נחמן ביאליק) בשרון, שנושאים את שמות יצירותיו. רחוב הפיוס בהרצליה מסתיר מאחוריו סיפור מכוער של רצח אליהו שלומי, מחברי קבוצת בית"ר במושבה, באוגוסט 1940 בידי אנשי ה"הגנה" – אחד מאירועי ה'סיזון' הראשונים. פעם נשא שלט הרחוב ציון באותיות קטנות מאוד, שהזכיר את הנרצח. עם השנים נמחה זכר הרצח בידי קין. לתפארת מדינת ישראל. בירושלים קראו את רחוב המלאך בלבן על-שמה של אסתר ארדיטי – חובשת ידועה, שעוטרה בעיטור המופת על הצלת טייס ממטוס בוער בבסיס חצור בשנות החמישים, שסייעה לפצועי הצנחנים בקרב לשחרור על ירושלים במלחמת ששת הימים, וגם טיפלה בפצועים בבית-חולים שדה ממערב לתעלת סואץ במלחמת יום הכיפורים. מי יודע מה הרקע לרחוב פליטי הסְפר בשכונת ביצרון בתל אביב? - מבין שמות הצמחים, החביבים – אהבתי את רחוב נזמית ביבנה. למי שאים יודעים – אלה פרחים ממשפחת השפתניים, שארבעה מהם מיוצגים בצמחיית הבר של ארץ-ישראל. עוד שמות מעניינים – ובעיקר, הסברים – מופיעים באתר, שטרח לאגור אחד מאנשי הטכניון.