לאחר מאבק ממושך עברה בממשלה ההחלטה על קיומו של חוק חינוך חינם לגיל 3, אשר נחקק לראשונה בשנת 1984 ועד היום לא יושם. אין ספק שחינוך זה דבר חשוב, המכשיר את דור העתיד, ומסגרת חינוכית בגיל צעיר מפתחת את כישורי הרך הנולד.
אך יש בעיה קטנה: בישראל קיים עודף ילודה אשר מתבטא בעיקר במגזרים שונים (חרדים, ערבים וחלק ממשפחות החילוניים). רוב המגזרים הללו כמעט שאינם תורמים לתל"ג (תוצר לאומי גולמי) השנתי של המדינה - דבר היוצר חוסר איזון משווע בין שכבות האוכלוסיה הקיימת לתהליכי ההגירה והעלייה להם היינו עדים בשנים עברו.
מקור הכסף - הפתרון הקל השאלה היא - מאיפה יבוא הכסף? לפי טרכטנברג (אשר ישב בוועדת ברודט), הכסף היה אמור לבוא מקיצוץ בתקציב הביטחון, אך לנוכח האיומים מולם ניצבת מדינת ישראל, ברור כי קיצוץ זה אינו אפשרי ולכן יש לחפש חלופות אחרות.
ראש-הממשלה נתניהו הלך על הפתרון הקל: קיצוץ רוחבי של עד 2% בכל משרדי הממשלה, מהלך שיגרום לדחיית פרויקטים עתידיים. במקום לעשות עבודה יסודית ולבדוק מה חשוב ומה לא, ורק אחרי זה להביא את הרעיון להצבעה, בוחר ראש-הממשלה לעבוד הפוך: קודם נביא את הנושא להצבעה, ואחרינו המבול.
כתוצאה מכך הוא גם נאלץ להתמודד עם שרים בכירים שהתנגדו - כליברמן, ברק, ישי (שבהמשך שינה את דעתו), וגם ייתכן מאוד שמי שייהנו מכך יהיו משפחות מרובות ילדים.
הפתרון לבעיה זו נעוץ בצעדים הבאים:
- הפניית מקורות כספיים למשפחות בהן שני ההורים עובדים.
- הקמת מעונות בסמוך למקום העבודה של ההורים, או בתוך מקום העבודה של ההורים.
- לעודד את שני ההורים לפתח קריירה כלשהי על-מנת שישתתפו בתל"ג הלאומי.
- לתגמל משפחות בהן שני ההורים עובדים במשרה מלאה או בחצי משרה.
כך נפיק תועלת מהחוק החשוב ומעידוד אנשים לצאת לעבוד.
