נימוקים ריקים דמיינו לעצמכם את הכותרת הבאה: נהגי הקטרים ברכבת ישראל הודיעו כי לא יוכלו לנהוג בקטר אם תופעל עליהם ביקורת חיצונית. לדבריהם, החשש מביקורת ימנע מהם להתרכז בעבודתם ועלולות להיגרם תאונות. מנימוקים דומים הודיעו עובדי חברת החשמל כי לא יבצעו יותר תיקונים בקווי מתח גבוה.
נשמע דמיוני, נכון? זו תמצית נימוקיו של פרקליט המדינה נגד הקמת גוף ביקורת על הפרקליטות.
מחדלים חמורים לפני כשנה וחצי (25.8.10) פרסמתי את הרשימה
"דרוש פיקוח על הפרקליטות" (גלובס). ברשימה הובא מדגם קטן של ידיעות על מחדלים חמורים בהתנהלות הפרקליטות, שאיש לא נתן עליהם את הדין ולא היו מגיעים לידיעת הציבור ללא עיתונות סקרנית. דובר באי-שמירת זכויות חשודים או נאשמים, הסתרת ראיות, עסקות טיעון מוזרות ועוד ועוד. ברשימה נקראו שר המשפטים והיועץ המשפטי לממשלה להקים ללא דיחוי גוף פיקוח על הפרקליטות. החודשים עברו, המחדלים נמשכים ודבר לא נעשה.
פחיתות כבוד? בשרשרת המזון של האכיפה הפלילית מצויים שלושה גורמים. הראשון בהם הוא
המשטרה, שאנשיה נמצאים בחזית הראשונה מול הפשע. הם אלה שצריכים לקבל החלטות בזמן אמיתי ובתנאי שטח, שלא כמו הפרקליטים שזמנם בידם (ראו הפיגורים) ושעבודתם בעיקר משרדית. בעבר התנגדו גם השוטרים, והמפכ"ל בראשם, לביקורת חיצונית. כיום נבדקות פעולותיהם של השוטרים על-ידי המחלקה לחקירות שוטרים במשרד המשפטים, גוף חיצוני למשטרה ורחוק מיכולת ההשפעה של המפכ"ל או השר לביטחון פנים. אין חולק שהמהלך הוכיח את עצמו.
העליונים בשרשרת הם
השופטים, מקבלי ההחלטות הסופיים, ולהם מונה (חרף התנגדותם בעבר) נציב קבילות השופטים הדן בתלונות על התנהלותם. השוטרים והשופטים, כמו נהגי הקטר והחשמלאים, אינם רואים פחיתות כבוד בקיום גופי פיקוח עליהם, ואינם טוענים כי לא יוכלו לבצע את עבודתם תחת פיקוח שכזה.
החוליה האמצעית בשרשרת,
הפרקליטות באמצעות הבכיר בה, טוענת ומצפה להסכמתנו, שהרצון למנות גוף פיקוח לא יאפשר לה לתפקד והוא מונע רק משיקולים פוליטיים וממניעים זרים.
התנגדות לדור כמיטב המסורת של טיעונים הופכיים, טוען
משה לדור כי הביקורת לא תשפר את עבודת הפרקליטות אלא תפגע בה, מה שאינה עושה לשוטרים ולשופטים. לא פלא שכבמה לדבריו בחר דווקא את לשכת המבקרים הפנימיים לשעבר, שהארגון העולמי של מבקרי הפנים הסיר חסותו ממנה מטעמים אתיים. לדור בשלו ומניעיו ברורים - הוא פשוט אינו רוצה שיחטטו לו בעניינים. הציבור וזכויותיו חשובים פחות מהמשך עבודה ללא פיקוח וללא ביקורת.
את סדרי העדיפויות של לדור ראינו גם כאשר תמך בשביתתם המבישה של הפרקליטים וסירב להגיש ערעור בפרשת הנגבי, כדי לא לשבור שביתה (פרקליט המדינה שובת אישית!). כאיש וועד הוא אינו רואה חשיבות בהפקת תועלת ולקחים מביקורת, ומעדיף שדבר לא ייצא החוצה, וכך גם לא נושא איש באחריות לכישלונות ולמחדלים. לדור אינו מבין שדווקא עמדתו זו פוגעת בפרקליטות ובפרקליטים, שרובם הגדול עובדים מוכשרים וחרוצים.
ביקורת שבשגרה לצורך זה אין פרקליט המדינה חושש מאי-דיוקים קלים, ולדבריו אין שום מדינה המקיימת פיקוח כזה. מי שמתמצא מעט במערכת המשפט האמריקנית, יודע כי המפקח הכללי במשרד המשפטים, גוף הנמצא מחוץ לפרקליטות, מקיים ביקורת על הפרקליטויות כדבר שבשגרה. גם חבר המושבעים הגדול (GRAND JURYׂ) יכול ליזום ביקורת. יותר מזאת; מועצת עיר, גוף פוליטי לחלוטין, יכולה לקבל החלטה לבצע ביקורת על הפרקליטות (DISTRICT ATTORNY) באופן כללי או בנושא מסוים. אנו לא היינו רוצים להעניק סמכות כזו לגוף פוליטי אצלנו.
פיקוח מועיל במקום להמשיך ולהתנגד לביקורת באופן גורף, טוב יהיה אם יקדיש לדור, בראש ובראשונה, זמן לקביעת נוהלי עבודה ברורים ותקינים בפרקליטות. בהמשך צריכים שר המשפטים והיועץ המשפטי לממשלה להביא לאישור הממשלה הצעה לקביעת הגוף המפקח, לכפיפותו ולכללים לפיקוח ולביקורת.
הכנה מראש של האמור תבטיח מערכת שתימנע מהפרעה בעבודה השוטפת, תקיים פחות פיקוח על שיקול הדעת המקצועי ויותר על העמידה בכללי עבודה תקינים, ולא תשמש כלי פוליטי לניגוח הפרקליטות. נציב תלונות השופטים יכול ללמד את המעוניינים פרק או שניים בעניין. המשך התנגדות גורפת יוכל להביא לפיקוח שאכן יפגע בפרקליטות במקום לסייע לה.
אנטי ציבורית בינתיים, במקום לפעול ולהאיר את המערכת על-ידי ביקורת מקצועית, פועלים שר המשפטים והיועץ המשפטי לממשלה להאפיל אותה עוד יותר. כך הצעת החוק למניעת תחקירים באמצעות קנסות מאיימים, כך הצעת החוק להסתרת חקירות מן הציבור, וכך ההצעה האחרונה (בשלב זה) שתכליתה לאפשר הסתרת חומרי חקירה מנאשמים או חשודים ובאי-כוחם, תוך פגיעה בזכויותיהם.
המערכת פועלת במקרה זה נגד הציבור, ובניגוד לרגיל אצלנו אולי יהיו אלה דווקא חברי-הכנסת שישמרו על זכויותיו, ויאכפו פיקוח על הפרקליטות.
