הצוענים של יפו

בסערת הטוענים לכתר: יאיר לפיד ונעם שליט, בין המעושרות והאח הגדול ושאר חדוות חיינו, שכחנו מהר מדי כי בתחילת השבוע הזה, ב-8 לינואר 2012 גורשו חסרי בית וילדיהם שחיו באהלים באזור סמוך לשכונת התקווה. למה הם גורשו,? לאן?, איך הם חיים עכשיו ב"שכונה" החדשה, אליה גורשו , בתוך אוהלים ספוגי מים ובקור רציני של שבע מעלות בלילה?. מה יהיה גורלם המר עכשיו אחרי שחייהם הם בעיקרם גורל מר . ב"שכונות" האהלים, הם עושים את צרכיהם כמו חתולי-רחוב, אין להם טלוויזיה, או חימום או רהיטים או שמיכות שאינן ספוגות מים, הם לא רואים את יאיר לפיד ואת המעושרות ואת האח הגדול. הילדים הולכים לבית הספר אך בודאי שאינם לומדים כמו ילד שבא מבית חם ונורמלי, על מה בעצם הם נענשים אם לא על העובדה שהם חיים במדינת ישראל?.

סרקוזי והצוענים בצרפת

לפני שנה וחצי גורשו הרבה אנשים על זקניהם וטפם, על כרכרותיהם וכמה מהסוסים הנחותים שלהם. אלפי צוענים שחיו על אדמות בגבול צרפת בלגיה, הקימו שם כדרכם מזה 800 שנה מחנות מגורים ושהו שם שנה או שנתיים. בפקודת נשיא צרפת סרקוזי, הגיעו כוחות משטרה וסלקו את האלפים לדרכם. הצוענים שוב,יחפשו תחנה אחרת בחיי הנדודים שלהם .אולי ינדדו לסלובניה,סלובקיה, רומניה, לאיטליה למונטנגרו, או באחד מה מהמקומות שכבר גרים שם אלפי צוענים שהשתכנו, זמנית, תמיד זמנית עד לגרוש הבא ( כולל גרוש למחנות ריכוז ומקלחות גז אצל הנאצים) סרקוזי שהופיע במחזה הגירוש כרשע לכל דבר, עשה את הדבר המתבקש לפי החוק. הצוענים, אינם אזרחים צרפתים . הם הגיעו לאירופה מהודו , נעים להם כך באירופה, כ-800 שנה ומעולם לא התמקמו או "הקימו" מדינה, או רכשו קרקעות, או בחרו להם נציגים לאו"מ וכדומה. דורות הם חיים כך ,נודדים , גונבים ומחברים ומנגנים מוזיקה נפלאה שכול העולם נמס לצליליה. בניגוד לישראל, צרפת היא מדינת רווחה. העובדות שאביא כאן יגרמו לשערותיכם לסמור. תהיו בטוחים שאני מגזימה. להלן זכויות האזרחים בצרפת כאשר אין להם עבודה או קורת גג או חינוך, או כסף וכו. אז ככה: אין אזרח שאין לו קורת גג כלשהי ממדינתו צרפת. צעירים מובטלים או חולים וזקנים בגיל הפנסיה מקבלים כסף ( כולל תשלום חשמל וארנונה) שמאפשר להם דירה צנועה בעיר קטנה, או שכירות לחדר בדירה בפאריס. קצבת הזקנה ( ללא קשר לשכר הדירה) מכבדת את בעליה ומאפשרת חיים טובים בהרבה מסך של 1600 שח שהיא קצבת הזקנה הממוצעת בישראל שאמורה להספיק לזקן וזקנה חסרי פנסיה, לשכר דירה, חשמל, ארנונה, מים, אוכל, תרופות, בגדים ונסיעות באוטובוס. נמשיך עם זכויות האזרח הצרפתי שאין לו מקורות פרנסה: הלימודים לל אזרח צרפתי הם בחינם מילדות ועד סוף האוניברסיטה....הנחות בביגוד למשפחות מרובות ילדים, קנטינות לכל מחוסרי משכורת ובעלי קצבת זקנה בהם אפשר לבוא לקחת פעם בתקופה, אורז, פסטה, ביסקוויטים ושימורים בחינם. לסטודנטים יש מסעדות מסובסדות של אוכל מצוין בכסף הכי קטן. התשלום לנסיעות בקווי המטרו - אוטובוס וברכבות הוא סמלי. יש הנחות משמעותיות בכרטיסי קולנוע. ביטוח רפואי חינם, כך גם טיפולי שינים, ופעם בשנה זוג משקפיים חינם. לפי החוק אסור להומלסים (בדרך כלל אנשים שמבחירה בחרו להיות הומלסים ולשוטט) לישון ברחוב או בגינות. אוטובוסים עוברים בפריס, למשל, מדי ערב ואוספים חסרי -בית לבתי מחסה ללילה. אני לא בטוחה שפרטתי אתכל ההטבות . כך גם ברוב מדינות מערב אירופה יש תנאים דומים לנזקקים, עניים וגמלאים!!!. מה אצלנו? - חסרי הבית מהסוג של אלה שגורשו משכונת התקווה בתחילת השבוע הם אימהות חד-הוריות ומשפחות של זוגות עם ילדים. חלקם עובדים ולפי עדותם שני בני הזוג יחד מרוויחים 6,000 שקלים לחודש לפרנסתם ופרנסת ילדיהם. אחת החברות הדואגות לחסרי בית, הציעה להם דירה בשכירות, תמורת שתלום של שלשת אלפים וחמש מאות שח לחודש. נשאר להם, לו נכנסו לגור בדירה 2,500 שקלים לפרנסת 6 נפשות לארנונה מים, חשמל, רהיטים וכלים, אוכל ובגדים ספרים ותשלומים לחינוך ובריאות. בדיחה מרה. כל משפחה מדרי האוהלים המגורשים ממקום למקום, יש לה את הסיפור הטרגי שלה את חוסר האונים שלה. אל כולם מתייחסים כמו לפושעים שמשלמים לחברה את חובם על פשע שנולדו בתחתית המעמד הכלכלי. איך יתכן שבעיר כמו תל אביב, שבה חיים אלפי אנשים עשירים ומעושרים, עם עירייה מוצלחת שגובה ארנונה כבדה ומוצדקת מבעלי דירות במגדלים, חברות מסחריות ומשרדי ענק, יחד עם ממשלה שתפקידה לדאוג לקורת גג, חינוך ואוכל ובריאות לילדים ישראלים, מגרשים יושבי אוהלים חסרי כל, ממקום למקום כאילו היו שבט צוענים מנודה, בני בלי בית ובלי ארץ, מוכי הגורל של העולם. המחאה, שפרצה כאן הקיץ רצתה לדאוג לצוענים הישראלים האלה, בינתיים ללא הצלחה. כרגע, מלבד צעירי המחאה , מלאי רצון טוב לא נשאר, מכול השרים והממונים והארגונים והעמותות והממשלה והעירייה, מי שידאג לצוענים מיפו ומכול מקום אחר בארץ, לחיים הוגנים שדומים במשהו לחיים של רובנו.