מוסר ופוליטיקה הם שני הפכים מובנים. מי שמחפש מוסר בפוליטיקה, ראוי שייבדק ומהר. פוליטיקאים מונעים על-ידי אינטרסים מובהקים, חלקם אישיים, וחלקם לאומיים, כביכול. אין טעם לבחון מה גובר על מה, היינו האינטרס האישי או הלאומי כי לעולם לא נגיע לתוצאות מובהקות. חוסר היושרה והיושר האינטלקטואלי של חלק מהפוליטיקאים הישראלים ותומכיהם הרבים, גובל בגועל.
מפאת הצורך להתגונן מפני יריבים פוליטיים והחשש שמא המצטרפים החדשים יגרפו קולות מהציבור הרחב, נשמעות בימים האחרונים טענות כלפי
יאיר לפיד ונועם שליט על הצטרפותם לפוליטיקה. לגיטימי לחלוטין לא להסכים לדעות של שניהם, ובתנאי שיודעים מהן. לגיטימי אפילו למתוח ביקורת על המניעים שלהם. בלתי מוסרי, בעיני, לבוא ולטעון טענות מופרכות דוגמת הטענה של חוסר ניסיון, חובבנות, או גלישה על גלי אהדה כאלה ואחרים. ומדוע בלתי מוסרי? פשוט מאוד: אף לא פוליטיקאי בעולם, ברגע הצטרפותו למערכת הפוליטית, לא היה בעל ניסיון פוליטי מובהק. גם אם היו כאלה אשר עבדו בצמוד מאוד לפוליטיקאים ומנהיגים, אין זאת אומרת שהם היו באמת בעלי ניסיון פוליטי. הפוזיציה היא זו שקובעת.
לשנות תרבות קלוקלת אחד ממאפייני הפוליטיקה הישראלית היא הכניסה המיידית של אנשי צבא בכירים מאוד לקלחת הפוליטית. ראוי לבחון היסטורית מה הייתה תרומתם הסגולית של אנשי הצבא בדימוס לפוליטיקה הישראלית. במקרים רבים מאוד אנשי הצבא נתגלו כמדינאיים בינוניים ואף למטה מכך. הדוגמאות רבות ואין טעם להזכיר שמות. כולם מכירים. אז מדוע לאיש צבא מותר להיכנס מייד לפוליטיקה ואילו לעיתונאי לא? האם הניסיון הצבאי מכשיר אדם להיות שר טוב או ח"כ טוב? לא ולא. התרבות הזו היא תרבות קלוקלת והגיעה העת להרהר היטב לגבי תקפותה.
אין לי שמץ של מושג מה מכשיר או לא את יאיר לפיד להיות פוליטיקאי. יכולותיו, כישוריו יבחנו בעתיד והוא יצטרך לתת תשובות לאלה אשר יבחרו עבורו. לדרוש עתה ניסיון פוליטי עשיר מאדם שזה עתה נכנס לפוליטיקה, זו רשעות, גוזמה ואפילו פרברטיות מוסרית. רבים מבין הפוליטיקאים התחילו את הקריירה הפוליטית שלהם מייד לאחר שעזבו את התקשורת או עסקו ביעוץ תקשורתי :
שלי יחימוביץ',
סילבן שלום,
אופיר אקוניס,
יוסי שריד,
אורי אבנרי,
אורי אורבך, טומי לפיד,
ישראל אייכלר, דניאל בן סימון, יוסי ביילין,
נחמן שי, ורבים אחרים. כולם קפצו לעגלה הפוליטית מכיסא עיתונאי. מישהו ידע מראש מה כישוריהם או יכולותיהם? ודאי שלא. לכן, ראוי גם ראוי לא להיתפס למנטרה של כישורים ויכולות כי היא פשוט קנטרנית ותו לא.
גם את נועם שליט אינני מכיר וודאי שאין לי מושג מה דעותיו. לבטח גם הציבור הרחב אין לו ידיעה מה האידיאולוגיה של שליט. כולם מכירים אותו בגלל סיפורו האישי. זאת ורק זאת לא יביאו לו מצביעים. נועם שליט יצטרך להוכיח, כמו כולם, מה הוא יודע לעשות ומה לא. אלה היוצאים נגד הצטרפותו לפוליטיקה אינם עושים זאת אלא ממניעים זרים. האם אדם שעבר טרגדיה אישית איננו רשאי להצטרף לפוליטיקה? האם נועם שליט, האדם והאזרח, איננו רשאי לחשוב על נושאים אחרים חוץ מחטיפות ולבקש לתרום את חלקו בעשייה הציבורית? הרי אין גבול לציניות של המקטרגים.
מעדיפים את אנטסטסיה על פני לפיד לבסוף, ניעזר בעוד דוגמה של עיתונאית אשר חצתה את הקווים ועברה לפוליטיקה: אנסטסיה מיכאלי מ"ישראל ביתנו". מהנדסת במקצוע, מוכשרת מאוד בניצול מצלמות הטלוויזיה לסקנדלים תקשורתיים למטרות טהורות בלבד, דוגמנית לשעבר ואשת טלוויזיה. כמה אנשים ידעו את כישוריה כאשר היא נבחרה, זאת אומרת מונתה, ברשימתו של מר ליברמן לכנסת? והנה, להפתעתנו הרבה היא הוכיחה את כישוריה היטב: התלהמות, התנהגות אלימה במליאה, ואיך לא, שפיכת מים על ח"כ ערבי בוועדת החינוך של הכנסת. אין מקום ראוי יותר להתרחשות אלימה כזו מצד מי שוודאי נלחמת כלביאה נגד אלימות כלפי נשים, ואלימות בכלל. היא הוכיחה את כישוריה החינוכיים אשר וודאי עוד יילמדו בבתי הספר בישראל. הצעתי היא שהח"כית מיכאלי תתמנה לתפקיד בכיר במערכת החינוך, אולי אפילו שרת חינוך. היא באמת מתאימה.
סוף דבר: תפסיקו להעלות טיעונים בלתי רלוונטיים נגד לפיד או שליט. תגידו ישירות שאתם מעדיפים את אנסטסיה מיכאלי ולא את לפיד. לגיטימי לחלוטין.
