סוף עידן ביילין-ביניש

החלטת בג"ץ לאשר את חוק האזרחות והכניסה לישראל מהווה ניצחון של השכל הישר מול הכוחות האנטי-ציוניים החותרים להפוך את מדינת ישראל למדינת כל אזרחיה, כחלק מתהליך שסופו מסוכן מאוד לישראל. יש לקוות שההחלטה תהווה צעד ראשון שיתרום לחידוש אמון הציבור בבית המשפט העליון, אמון חיוני, שנשחק כתוצאה מההכשר שנתן בג"ץ לא פעם למעשים פסולים, ובראשם גירוש יהודים מבתיהם בארצם. יש הרואים בכישלונה של דורית ביניש, הנשיאה היוצאת של בית המשפט העליון, סיום לא רק של תקופתה אלא גם של מי שקדם לה, אהרן ברק. שניהם, בפעלתנות יתר, פגעו קשות הן באמון הציבור בבית המשפט העליון והן במערכת העדינה של בלמים ואיזונים בין הרשויות במשטר דמוקרטי. עוצמתו העודפת של בית המשפט העליון יחסית לרשות המבצעת ולרשות המחוקקת ומעורבותו היתרה בעניינים שבאופיים ובמהותם צריכים להיות בתחומן של הרשויות האחרות, הביאו לדרישות לתקן את האיזון העדין שנשחק ולהקים בית דין לחוקה. אין מדובר במתקפה על בית המשפט העליון אלא בצעדים חיוניים להשבת האיזון שהופר במשך שנים. לכך יש להוסיף גם את יומרתו לעסוק בעניינים ערכיים, שמטבע הדברים צריכים להידון בציבור ובבית הנבחרים, ולא במוסד ששופטיו מעורבים עד צוואר בבחירת יורשיהם. עם כל הכבוד לרשות השופטת, תפקידה לשפוט לפי החוק, ואת החוקים קובעת הכנסת. מכאן שהביטוי השגור בתקשורת - רשות-על בעיני עצמה - בדבר "חוק עוקף בג"ץ", הוא מעוות מעיקרו. כך גם הביטוי "חוק לא חוקתי". אותה תקשורת פוסלת חברי-כנסת הפועלים לתיקון המצב כקיצוניים. כך היא מתייחסת גם לפעילי ימין "קיצוני". מעולם לא זכה פעיל שמאל קיצוני לכינוי זה בתקשורת. בקשת הפוליטית הישראלית קיימת תופעה ייחודית: יש לה קצה אחד בלבד. ביילין, פרס וביניש - פעילים פוליטיים מסוכנים אבל, יש לקוות שלא רק עידן ברק-ביניש יסתיים, אלא גם עידן ביילין-ביניש. עידן זה מתאפיין בתנועת המלקחיים של יוסי ביילין, שיחד עם שמעון פרס הביאו על ישראל את "שלום" אוסלו ואת מלחמת אוסלו, ושל דורית ביניש בראש הרשות השופטת, תנועה הפועלת להדרת יהודים מבתיהם בלב ארצם. פעילות פוליטית מסוכנת זו - שראשיתה הייתה אף בניגוד לחוק שהיה קיים בזמנו ושאסר קשרים עם ארגון הטרור לשחרור פלשתין (כולה!) - הסתייעה בפסיקות שהיקשו על חיי היהודים ביש"ע. השיא היה ההכשר שנתן בג"ץ לגירוש היהודים מרצועת עזה ומצפון השומרון, מעשה שאיננו יהודי, איננו דמוקרטי, איננו מוסרי, איננו ציוני, ואינו מביא שלום או אפילו "שלום". צדק אשר גרוניס, הנשיא המיועד של בית המשפט העליון, כאשר קבע ש"זכויות אדם אינן מרשם להתאבדות לאומית". בכך הציל גרוניס על חודו של קול, את צד השכל הישר בהחלטת בג"ץ, את כבודו של בית המשפט העליון ואת האמון בו. החלטה הפוכה, אם חלילה הייתה מתקבלת, הייתה סוללת את הדרך להצפת מדינת ישראל בערביי ארץ ישראל, תחת הכותרת הכוזבת "איחוד משפחות". למה הדבר דומה? ההתייחסות הסלחנית והרחמנית כלפי מסתננים מסודן ומארצות אחרות - ומדובר במסתננים ולא בפליטים - צפויה להביא לתביעה דומה לאיחוד משפחות, שוב פנימה, לתוך ישראל המצומקת, ובהמשך גם להקמתה של מדינה סודנית בארץ ישראל... שתהפוך לארץ כל מסתנניה. החלטת בג"ץ בעניין חוק האזרחות ניתנה בדקה התשעים ואפילו בזמן פציעות. אבל, טוב שהרוב הדחוק היה בעד החוק ולא חלילה נגדו. ההחלטה כפי שהתקבלה צפויה לתרום לדמוקרטיה המתגוננת בישראל מול הקמים עליה מבית ומחוץ.