הודעתו המפתיעה משהו של נועם שליט כי הוא עתיד להתמודד על מקום ברשימת מפלגת העבודה לקראת הבחירות לכנסת הבאה, גרמה יותר מכל לתחושות של צער ורחמים על האיש הטוב הזה שנקלע לקלחת הציבורית ופרץ לתודעה הקולקטיבית אי-שם בחודש יוני 2006 בנסיבות טראגיות כמעט ושלא בטובתו, עת נלקח בנו גלעד בשבי החמאס.
יותר מחמש שנים ליווה הציבור כולו בדאגה ובהערכה את משפחת שליט במאבקה הנחוש והבלתי-מתפשר לשחרור הבן ובתביעה לביצוע עסקה עם החמאס 'בכל מחיר', מי מקרוב ומי מרחוק, מי בתמיכה, מי בהסכמה, מי בהסתייגות ומי בהתנגדות. לאורך כל השנים הללו, נוצר הרושם שנועם ואביבה שליט, אנשים תמימים באמצע הדרך, סובלים קשות מהחשיפה התקשורתית שנגזרה עליהם ומחכים בקוצר רוח לשיבת הבן ועמה לחזרתם למצפה הילה ולחיי השגרה השקטה והרגועה כלפנים.
עתה מסתבר שהרושם הזה היה מוטעה. אז מה קרה כאן בעצם? נועם שליט מסביר את כוונתו להיכנס לפוליטיקה בכך שכעת, לאחר שהציבור תמך במאבקו לשחרור בנו, הוא מעוניין להשיב לציבור כגמולו ולהיאבק את מאבקי החברה הישראלית בכנסת. הידד! ואולם זהו כמובן הסבר חיצוני ושטחי של בעל הדבר, הסבר בלתי-מספק שאינו נותן מענה ואינו מכסה על הפער העצום בין הרושם הראשוני שהותיר נועם שליט ובין תדמיתו הנקייה כפי שבאה לביטוי בשנות המאבק, לבין התרסקותם של הללו השבוע, עת הכריז על התמודדותו.
דומה כי את ההסבר לרצונו של שליט להיכנס לזירה הפוליטית, יש לחפש במישור אחר, אכן בזה הפסיכולוגי, באשר 'שוב נהייתה הפסיכולוגיה דרך-המלך לבעיות היסוד' (ניטשה). חמש השנים הקשות והמייסרות של המאבק, היו גם חמש שנים של חשיפה אין-סופית, של מפגשים עם שועי ארץ ועולם, של הופעות בתקשורת, צילומים, ראיונות, כתבות. שלא מבחירתו ושלא מרצונו, נהיה נועם שליט סלבריטאי ואצל הללו, כידוע, החשיפה התקשורתית על בסיס יומי היא צורך קיומי יסודי וראשוני, סם-חיים שהגמילה ממנו קשה כגמילה מהרואין, בחינת 'אני מצטלם/מרואיין, משמע אני קיים'.
משמע, נראה כי אין לחשוד בשליט זה שאי-שם במהלך חמש השנים המייסרות של המאבק לשחרור גלעד, נפל אצלו האסימון, צצה המחשבה הלא-כל-כך תמימה ובינו לבינו הבין שיבוא יום ויוכל להשתמש בכל הקשרים שיצר ולנצל את עצם עובדת היותו ידוע ומפורסם בכל בית בישראל, לטובתו האישית ולקידומו הפוליטי. לא, זה לא העניין ולו גם הרהורים שכאלה צצו אצלו פה ושם ופעפעו אל קידמת התודעה, בעיקר ברגעי חולשה.
יש לשער כי המחשבות הפוליטיות החלו לנשב ברוחו של שליט האב דווקא לאחר שובו של גלעד הביתה ובעיקר עם תום ההילולא-רבתי שהתרחשה במצפה הילה ובארץ כולה בסוכות תשע"ב. אמצעי התקשורת החלו להתקפל עד שממש נצטוו לעשות זאת ועזבו כולם את שטח הישוב. המשפחה ביקשה וקיבלה את השקט המיוחל על-מנת להתרכז בשיקומו של גלעד. פה ושם, הגיעה אישיות כלשהי לביקור מתוקשר, גלעד הלך לניתוח ביד, וזהו, שקט. נגמר. לרגע דומה היה כי משפחת שליט עושה מאמצים לשוב ככל האפשר לאנונימיות, הרחק מן העין הציבורית...
אז זהו, שלא. נועם שליט הקפיד כל העת שלא להיעלם לחלוטין מהעין ומהתודעה הציבורית. פעם הוא בכנס בדרום, פעם באירוע בצפון ופעם במפגש במרכז. זאת לפי שהחיידק הסלבריטאי השתלט על כל ישותו ובאשר אין הופעות בתקשורת כלל, סם-חיים היכן? עתה, כמי שמבין כי לא לעולם יוכל להמשיך ולספק את מאווייו התקשורתיים החדשים למען אישוש האגו שלו וצידוקו הקיומי בפני עצמו על הפלטפורמה של 'אבא של גלעד', הוא מבצע קפיצה מרהיבה עם סלטה ובורג וחצי באוויר ונוחת הישר אל מימיה העכורים של ביצת הפוליטיקה הישראלית מעלת הצחנה.
כן, הוא יהיה שם. הוא יצטלם, הוא ירואיין, יכתבו עליו בעיתון. לאחר חמש שנים של הופעות תקשורתיות מדי יום ביומו, כל מבוקשו של נועם שליט אינו אלא להמשיך ולהיות שם, להצטלם ולהתראיין, לזכות במנת הסם היומית שכה התרגל אליה ועתה הוא נמצא תלותי בה, וכל זאת למען אישושם המוכרח של האגו והאישיות. הנסיבות השתנו עם שובו של גלעד הביתה, המאבק הארוך הסתיים בהצלחה, הטריגר הישן הגיע למיצוי עצמו ולסיום דרכו. טוב שיש פוליטיקה!
בכן, נועם שליט הולך לפוליטיקה, למפלגת העבודה, מפלגת השמאל הקיצוני שהביאה על ישראל את אסון אוסלו, הכניסה לארץ את הסוס הטרויאני שנקרא 'הרשות הפלשתינית' על עשרות-אלפי המחבלים במדים שלה וחימשה את אותם מחבלים במיטב הנשק. צחוק הגורל ממש הוא שבין משוחררי 'עסקת שליט' יש ככל הנראה לא מעט מבין אותם מחבלים...
עתה מבקש שליט לגמול לחברה הישראלית על תמיכתה בו בשנות המאבק לשחרור בנו. כיצד בדיוק הוא מתכוון לעשות זאת? האם ע"י פעילותו במסגרת השמאל הקיצוני המטורף למען כניעה מדינית והקמת מדינת שטן פלשתינית בלב ארצנו? האם בפעילות למען הבאתם של עוד עשרות-אלפי מחבלים לתחומי ארצנו וחימושם בתוספת? האם ע"י תמיכתו הבלתי-מסויגת, מעצם השתייכותו לשמאל הקיצוני, בהרס מאות ישובים וגירוש מאות-אלפי יהודים מבתיהם?
צר לי עליך, נועם שליט, באשר באבחת החלטה לא שקולה אחת הנובעת, כאמור, מהדחף הבלתי נשלט להשגת סם-החיים החדש שלך, הפכת מדמות אנושית כללית ומוערכת שייצגה קונסנזוס רחב לדמות פוליטית המייצגת עמדות קיצוניות הנתונות במחלוקת קשה, ולפיכך לא תוכל עוד להתחמק מביקורת נוקבת ומצליפותיהם הקשות והמכוונות היטב של יריבך החדשים בפוליטיקה ובשיח הציבורי. שמא לא עדיף ללכת לאיזה מכון גמילה?
