את אלי טביב, הבעלים של הפועל תל אביב, אני מכיר רק מקריאת עיתונים. למדתי שהאיש הוא SELF MADE MAN. ממעברה בכפר סבא להצלחה כלכלית במיאמי. אחרי הפועל תל אביב אני עוקב באהבה אין קץ כבר חמישים שנים. לראשונה ראיתים בבאסה על יציעי העץ העלובים משחקים על משטח שהיה בו יותר חול מדשא ושהפך שלולית ענק בימי גשם. משהו בהתנפלות על טביב מעצבן אותי.
לאחרונה אנו עדים לביקורת חריפה על אותו אלי טביב שקנה את הקבוצה ומסכן , אם לא משקיע, את מיטב כספו ומאפשר בכך לקבוצה להתקיים ואף להתמודד על כל התארים. ניסיתי לברר לעצמי על מה יצא הקצף על אותו טביב. ראשית, הביקורת התחילה בגלל התערבותו , לכאורה בעבודת המאמן. טביב, כך בעיתונות, הביע בקול רם את חוסר שביעות רצונו משיטת המשחק של הקבוצה. בעניין זה כמעט כל מבקריו חושבים כמוהו. כל מושך עט ותופס מיקרופון או מצלמה הלין על שיטת המשחק של הקבוצה. אין תנועה ללא כדור, שיטת המשחק מיושנת, משחקים במסירות ארוכות, ממש שיטת "הבעט ורוץ" של שנות ה-50 במאה הקודמת ועוד ועוד.
מה שמותר לכל אוהד אסור לבעלי הקבוצה ניתן לסכם את ביקורת הפרשנים למיניהם במשפט אחד קצר: "הפועל לא משחקת כדורגל שמח". ומה עשה, על-פי העיתונות, אלי טביב? העיר למאמן כי שיטת המשחק אינה נראית לו ומבריחה את הקהל גם במשחקים בהם הקבוצה מנצחת. אכן חוצפה. מה שמותר לכל מושך בעט ודופק במקלדת אסור למי שהשקיע מיליוני שקלים בקבוצה. מה שמותר לכל אוהד שקונה מנוי בלא מעט כסף אסור בתכלית האיסור למי שקנה קבוצה שלימה ורוצה שהקהל יבוא למשחקים ויזכה בתמורה ראויה לכספו.
מן הראוי, צועקים המבקרים, שילמד טביב מיעקב שחר. הבעלים של מכבי חיפה. זה שנחשב לבעלים האולטימטיבי. קרה לי מספר פעמים בעבר לשבת בסמוך לשחר במשחקי גמר גביע המדינה. בחלקם גם טביב היה בסביבה. אני מוכרח לציין כי הערותיו הקולניות של שחר על יכולת שחקניו וביצועי המאמן נשמעו בכל רחבי תא הכבוד באצטדיון רמת גן. הכתבים למיניהם שיבחו התנהלות זו וציינו כי "לשחר אכפת מקבוצתו וכי אינו יכול לסבול את העובדה ששחקנים המקבלים עשרות אלפי דולרים אינם מניבים את התוצרת הראויה". זה על פיהם-ניהול ראוי. טביב, לעומתו, התנהג כשיה תמימה ולכל היותר מלמל מילות ביקורת. זה פורשן כחוסר אכפתיות של הכפר סבאי לגבי ביצועי קבוצתו.
יתרה מכך, חשוב לזכור כי הכדורגל הפך למקצועני ואמור להתנהל על בסיס עסקי. הבעלות- פרטית, השיקולים - שיקולי רווח והפסד כספי. ההסתדרות OUT ביזנס IN . טוב /רע אלו החיים. העסקים כמו בעסקים. בעלי מניות מעורבים בניהול עסקיהם. הם רוצים למקסם את הרווח. הרווח בכדורגל בא משני מקורות : השבחת הקבוצה והשבחת השחקנים כבודדים. כדורגל "שמח" מביא קהל, מביא הכנסות ומביא חסויות. לבעלים לא רק מותר אלא חלה עליהם חובה להעיר . כך זה בכל העולם וכך צריך להיות בישראל. אפילו לפורטה העיר לגוורדיולה הגדול. פרס מביע דעתו לפני מוריניו.
למאמנים ברור שהבעלים מייצג גם את הכסף וגם את האוהדים ועל כן יש להקשיב לדעתם. להקשיב-כן לקבל - לא. המחיר של מנהל שאינו מוכן לשמוע את מעסיקו עלולה להיות פיטורים. זה ברור בכל עסק ותקף גם לגבי מאמנים בספורט המקצועני.
חשב טביב שביצועי השחקנים על המגרש מבריחים את הקהל ופוגעים בהישגים. הוא, אגב כמוני, לא אהב לראות קבוצה שמיד עם הבקעת שער שחקניה מפסיקים לרוץ. לאו-דווקא אינם ראשונים לכל כדור אלא דווקא אחרונים. ואם השער שהפועל מבקיע אינו בדקות האחרונות ברור שהשוויון יגיע גם עם פנומן כמו אפולה אדל בשער ועם צמד החלוצים הטוב בליגה: דמארי ותמוז. ביקש טביב, כך כאמור בתקשורת, מהמאמן לשנות שיטה, להכניס התלהבות ויצירתיות. לשחק כדורגל שיסב הנאה לקהל ויביא גם נקודות בליגה. לאחר זמן חשב טביב שעם קשטן זה לא ילך. זו זכותו. והשאלה האם היה צריך לפטר בטלפון או בדרך אחרת זו כבר שאלת נימוסים והליכות שלחנה בבלי עניין לעסוק בו.
עתה, השאלה היחידה שצריכה לעניין את האוהדים היא האם עם שביט אלימלך על הקווים ליד שירזי נזכה באליפות (על-אף פער 9 הנקודות מעידן קשטן), בגביע ובגביע הטוטו או חלילה לא. כך נמדוד את טביב ולא בשום דרך אחרת. את הקבוצה נאהב בכל מקרה.
