במדינה ברוכת כישרונות, הצליח ליברמן לעמוד בהישג הנדיר של איסוף כמה וכמה לא ראויים ולא ראויות למפלגה אחת. לא שבישראל ביתנו אין אף ח"כ ראוי, אבל שוב ושוב האנשים שאביגדור ליברמן בחר באופן אישי, מיקם ברשימה באופן אישי והם משרתים במפלגה שמטרתה היחידה היא לשרת אותו באופן אישי, שוב ושוב הם מתבררים כבלתי ראויים.
על אנסטסיה מיכאלי כבר שפכו הרבה מילים, על המבוכה המתמידה שהנ"ל גורמת, כשעבודה פרלמנטרית משמעותית היא לא יכולה להציג. ובמקביל שרת הקליטה, לא פחות, מתבררת כגזענית. אמירתה המחפירה לעולי אתיופיה, על התודה שהיא דורשת שיאמרו למדינה שקלטה אותם מעידה על חוסר הבנה של מהות תפקידה ועל בורות חשוכה.
ישראל היא מדינה קולטת עליה, העולים לארץ לא צריכים "להגיד תודה", ישראל היא ביתו של כל יהודי, היא מקלטו של כל יהודי ולכל יהודי בעולם הזכות להגיע אליה. תמיד קל יותר לקלוט את העולים מארה"ב, קנדה, אוסטרליה או אירופה, שם למדו אנגלית, אולי גם עברית ואפילו הגיעו לכאן כאקדמאים. העלייה מאתיופיה היא עלייה שדרשה מישראל מאמצים גדולים יותר, בגלל המצב הקשה של עולי אתיופיה עוד בארצם ובגלל המאסות הגדולות של עולים שהגיעו לישראל.
החברה לא מצליחה לקלוט את עולי אתיופיה גילויי הגזענות שסופגים שוב ושוב העולים מאתיופיה, שנמצאים בארץ, רובם, כבר שניים ושלושה עשורים, הם חמורים. רוב החברה הישראלית לא גזענית כמו מונעי מכירת הדירות בקריית מלאכי, או מדירי התלמידים בפתח-תקווה, כמו רבנים חשוכים המטילים ספק ביהדות כל מי שצבע עורו כהה או שרת הקליטה שבטוחה שעולים לישראל צריכים להגיד תודה רבה ולשתוק. אבל עדיין רוב החברה הישראלית לא מצליחה לקלוט את עולי אתיופיה כפי שראוי היה.
עוד ועוד סיפורי הצלחה נרשמים לבני הקהילה - בשירות צבאי משמעותי, בהישגים אקדמאיים, בהישגים מקצועיים ובמילוי משרות ותפקידים בכירים. שלמה מולה, אדיסו מסאלה, צגה מלקו, דוד מהרט ורבים אחרים הם סיפורי ההצלחה של העלייה האתיופית בישראל. אך במקביל אליהם עדיין מצבם הכלכלי והחברתי של מרבית העולים מאתיופיה לא קל.
זו מדינת ישראל ששיכנה את העולים מאתיופיה דווקא בעיירות פיתוח שמצבן מלכתחילה קשה, זו מדינת ישראל שרק עכשיו משכילה להבין את הפערים התרבותיים שנושאים אתם אלו שעדיין לא הצליחו להתקבל כראוי במדינה.
ישראל ביתנו היא מפלגה מביכה. זו מפלגה שעד היום לא עמדה באף אחת מהבטחותיה לבוחרים - לא בקידום ברית הזוגיות, לא בסדר יום אזרחי, לא בסיוע לקליטת עליה, אפילו לא בחקיקת חוק הנאמנות, וליברמן עצמו הוא שר חוץ כושל למדי. המפלגה הזו, ששמה את החברה האזרחית כנס, מתוכה יצא שר התשתיות שרוצה לתת לנו "חשמל כשר", המפלגה הזו שמעל מחצית מצביעיה עלו לישראל הביאה לנו שרת קליטה גזענית.
בממשלה אחרת, במדינה אחרת אולי, אפשר היה לצפות שצבירת כישלונות ומבוכות כזו תעלה למפלגה בשותפות בשלטון. אפשר היה לצפות שליברמן לא יכהן כשר חוץ ולנדבר לא תכהן כשרת קליטה. אפשר. לא בישראל ולא בממשלת נתניהו. ועדיין, מליברמן אין לי ציפיות גדולות, אבל ראוי יהיה שנתניהו עצמו יתנער מאמירותיה של שרת הקליטה שלו. ראוי יהיה שממשלת ישראל תתנער מאמירות אלו, אבל חשוב מכך, שתציג תוכנית ראויה לשנות את היחס אל העולים מאתיופיה, כך שבעוד כמה שפחות שנים לא נמשיך לדבר על הדרתם ועל הגזענות כלפיהם.
