הצרפתים גינו את ישראל על בניית 312 יחידות דיור בירושלים ונימקו שזו התנחלות בלתי חוקית. גם השגריר הבריטי מחא. הם אינם מכירים באיחוד ירושלים, ואדרבא - "התנחלות ירושלים" מקוממת אותם יותר מעופרה או יצהר.
אין צורך לקחת את המחאות האלה ללב. הן מלוות אותנו מראשית ההתנחלות, ולמרותם כבר חצו את הקו הירוק כשש מאות אלף מבני עמנו. רק פן מדאיג אחד יש בפרשה הזאת - שתיקתה של ממשלת ישראל. מפני שדבר אחד הוא להתנגד פוליטית להתיישבות היהודית ודבר אחר - להאשים מדינה בהפרת החוק הבינלאומי. אבחנה זאת עשה הנשיא רייגן, שכינה את ההתנחלויות "מכשול לשלום", אך הודה שאינן "בלתי חוקיות". ממשלה, שמייחסים לה עבריינות בינלאומית והיא אינה מגיבה, שתיקתה כהודאה.
ואולי באמת אין לישראל תשובה טובה על ההאשמה הזאת? זהו, שדווקא יש וחשוב להשמיע אותה, כי מחדל של מדינת ישראל עדיין אין בכוחו לשלול מעם ישראל את זכותו למולדתו.
לאוזניים צרפתיות היינו משמיעים את הכרזת נפוליאון מן ה-20.4.1799 "אל האומה היהודית", שבה "בני ישראל" מכונים "היורשים החוקיים של פלשתינה". ולבריטים היינו שולחים עותק של כתב המנדט משנת 1922, הלא הוא ייפוי הכוח שעל פיו נתן להם חבר הלאומים את הארץ, ביחד עם ההוראה "לעודד הגירה יהודית והתנחלות צפופה של היהודים על הקרקע, כולל אדמות מדינה, ובשיתוף פעולה עם הסוכנות היהודית." וכל זאת - "מתוך הכרה בקשר ההיסטורי של העם היהודי לארץ ישראל ובעיקרון ההקמה מחדש של ביתו הלאומי בארץ זו..."
היינו מזכירים להם, שב"קרקע" הזאת כלולים ירושלים ויהודה ושומרון, שם - לראשונה אחרי 45 שנים - הוגשם המנדט ע"י
מתנחלים יהודים. והיינו מפנים אותם אל חכמי המשפט הבינלאומי שהוכיחו, שההוראות האלה של המנדט תקפות גם היום ומחייבות את ממשלת ישראל.
יוג'ין רוסטוב, לשעבר דיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטת ייל, תת-שר חוץ בממשלה הנשיא ג'ונסון וממנסחי החלטת מוע'הב 242, כתב: "זכות היהודים להתנחל בגדה המערבית נובעת מאותן ההוראות של המנדט, לפיהן התנחלו יהודים בחיפה, תל אביב וירושלים לפני קום מדינת ישראל". תמכו בעמדה זו הפרופ' סטיפן שוובל, יועץ משפטי של מחלקת המדינה האמריקנית ונשיא בית הדין הבינלאומי בהאג וכן המשפטן הדגול יוליוס סטון.
ובחוות דעת של בית הדין הבינלאומי בהאג מ-21.6.71 נאמר: "כאשר חבר הלאומים פוזר...ההתחייבויות האלה נותרו בעינן. הן אינן תלויות בקיום חבר הלאומים."
גם במגילת האו"ם, יורשו של חבר הלאומים, בסעיף 80, נשמרו לעמים הזכויות שהובטחו להם במנדטים. יוג'ין רוסטוב: "הזכות היהודית להתנחלות בכל א"י המערבית נותרה בעינה אחרי נסיגת הבריטים ב-1948..."
טענת אי-החוקיות מסתמכת על הסעיף 49(6) לאמנת ג'נבה הרביעית משנת 1949, האומר: "הכוח הכובש לא יגרש או יעביר חלקים מן האוכלוסיה האזרחית שלו אל תוך השטח הכבוש". על כך מצטט דורי גולד, במאמר מ-2009, את פרשנות הצלב האדום, הגוף שיזם את האמנה, לפיה ההוראה מיועדת למנוע מעין מעשי הנאצים במלחמת העולם, שהעבירו אוכלוסיות גרמניות לשטחים כבושים בכפייה.
שגריר ארה"ב לאו"ם בג'נבה, מוריס אברם, בקי בכוונת מנסחי אמנת ג'נבה, ציין שדובר בהעברה בכפייה בלבד. אין צריך לומר, שתנועת ההתנחלות לא נכפתה ע"י ממשלת ישראל. להפך, יישובים רבים נכפו על הממשלה ע"י לחץ מלמטה.
שני יסודות בסעיף 49(6) : העברה בכפייה ושטח כבוש: האמנם השטח "כבוש"? ואם כן, ממי - מירדן שפלשה? מן הבריטים שעזבו? מן הטורקים ש-(בהסכם לוזאן) וויתרו? מן הממלוכים שבמוזיאון??
ואם לא כיבוש ולא העברה בכפייה, מדוע, ולמי, מפקירה ממשלתנו עמדות שולטות - בשטח, בהיסטוריה, במוסר, במשפט?
