שבוע בלבד לאחר שהמדינה רעשה בעקבות מתקפת ההאקרים על אתרי חברות האשראי, הבורסה ואל-על, מעביר השופט
מרדכי פלד מסר מרגיע לפושעים אלו: לא נורא, יש סיכוי שאפילו אם תיתפסו - עונשכם יהיה קל עד מגוחך. תמיד תוכלו לטעון שזו הייתה משובת נעורים, שיש לכם רקע אישי קשה, שאתם רוצים להשתקם. אם יתמזל מזלכם, אפילו תצאו מהסיפור בלי כתם פלילי.
בן ברייר הודה בשורה של עבירות חמורות: קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות (העונש המירבי: חמש שנות מאסר), ריבוי עבירות של פגיעה במזיד בפרטיות (העונש המירבי על כל מעשה: חמש שנות מאסר) וחדירה לחומר מחשב (שוב: חמש שנות מאסר). מדובר בעונשי מקסימום חמורים, המלמדים על האופן בו מתייחס המחוקק לעבירות כאלו. פלד החליט שהנסיבות מאפשרות לו להתעלם לחלוטין מרצון ברור זה של המחוקק.
פלד מונה שורה של סיבות להקל בעונשו של ברייר. אביו נפטר כאשר ברייר היה בן 13 בלבד והוא נרתם לסייע בפרנסת המשפחה, ובמקביל נזקק לטיפול שנמשך שנתיים. הוא סיים את לימודיו עם תעודת בגרות מלאה, תוך שילוב הלימודים עם פעילות קהילתית שזכתה להערכה, וכיום הוא משרת במשטרה הצבאית לשביעות רצונם של מפקדיו. ודאי שאין להקל ראש בנסיבות אלו; אלא שכותב שורות אלו טרם ראה עבריין שהורשע בדין ולא הציג נסיבות מקלות כאלו או אחרות. אם הנסיבות הללו יגברו על אינטרסים ציבוריים של ענישה והרתעה, אפשר יהיה לסגור את בתי הכלא.
לצד הנסיבות האישיות, דן פלד גם בעבירות גופן. הוא פותח בציון העובדה שמדובר בעבירות חמורות ובעלות פוטנציאל לנזק רב, ומציין שבית המשפט העליון קבע שככלל - יש להרשיע את מי שמבצע אותן. אך כאן מוצא פלד, שיש להביא בחשבון שברייר היה רק בן 17 בעת ביצוע העבירות, הוא לא היה העבריין העיקרי והוא איננו "בעל דפוסי חשיבה עברייניים". ברייר - מוסיף פלד - הודה במעשיו, נטל אחריות מלאה, הביע חרטה כנה, "הורתע דיו ואין מקום לחשש להישנות עבירות מסוג זה מצידו".
נניח בצד את העובדה שפלד מתיימר להיות לא רק בוחן כליות ולב, אלא גם נביא הצופה בביטחון רב את העתיד, ונעסוק ביתר דבריו. הוא אולי אינו יודע, אבל כל ההאקרים מתחילים בגיל צעיר בלא עבר פלילי, וניתן להניח שלרובם אין "דפוסי חשיבה עברייניים". מבחינה זו, ברייר אינו שונה מכל האקר אחר - פרט לכך שהוא נתפס בשלב מוקדם של מעשיו. אין כל אפשרות לדעת האם לא היה הופך להאקר מקצועי והרסני, אלמלא נלכד בגיל צעיר.
יתרה מזאת: פלד מאריך את הדיבור על האינטרס השיקומי של ברייר ואף אומר, שיש בכך גם אינטרס חברתי. בהחלט נכון. אך מה עם האינטרס החברתי של הרתעה? כל ענישה מורכבת משני מרכיבים: גמול על חטאו של היחיד והרתעה כלפי הרבים. למרכיב זה לא מייחד פלד אפילו מילה אחת. הדבר מתמיה במיוחד לנוכח העובדה, שכאמור - כל ההאקרים היו פעם צעירים תואמי-ברייר. שהרי כך הסביר ברייר את מעשיו (בלשונו של פלד): "לא היה מודע דיו לחומרת מעשיו... ביצע את העבירה על-רקע תחושת סקרנות ומתוך העדר חשיבה מספקת של המשמעות הפלילית הניבטת ממעשיו". כל האקר מתחיל יכול לטעון בדיוק את אותם הדברים.
מעטים מאוד ההאקרים שנלכדים, ומעטים עוד יותר אלו הנתפסים לפני שהספיקו לגרום נזק ממשי. פלד היה צריך להעביר מסר ברור לכל מי שחושב על ביצוע עבירות מחשב, ודווקא ובמיוחד לבני הנוער: מעשים כאלו יכתימו אתכם לכל החיים. למרבה הצער, הוא העביר בדיוק את המסר ההפוך.
