יאיר לפיד נכנס לפוליטיקה וכל השיח הציבורי בישראל הופך להיות מסלול מרוצים. כל אחד הופך להיות פרשן באמצעי התקשורת ומנסה לנבא כיצד כניסתו של השחקן החדש תשפיע על חוקי המשיכה הפוליטיים בעולם המפלגות. למורת רוחם של הפרשנים, ריבוי דעות זה אינו תורם ליכולת הניבוי של תוצאות הבחירות הקרובות יותר מאשר הסנקציות על אירן תורמות לעצירת הנשק הגרעיני שלה. יחד עם זאת, תרומתו היותר משמעותית של השיח התקשורתי בעניין לפיד באה לידי ביטוי בלגיטימציה שהוא מעניק לשיח פלורליסטי נוסח מפעל הפיס. כזה שאינו מתקיים למשל בנושאי ביטחון או דת.
במסגרת לגיטימציה זו המעניקה היתר חברתי לפרשנות אחרת, ארצה לנתח את השפעתו של יאיר לפיד על הפוליטיקה הישראלית באמצעות שימוש באגדת העם הידועה בשם 'החלילן מהמלין'. אדגיש כי המטרה אינה לבקר את לפיד באופן ציני. נהפוכו, ייתכן שדווקא מתוך אגדת עם זו יצמחו תובנות מעניינות לגבי עתידה הפוליטי של המערכת הפוליטית הישראלית שאינן פחותות בחשיבותן מאשר ראיון זה או אחר עם פרשן אנונימי.
עבור אלו שאינם בקיאים בנבכי האגדה, אומר בקצרה כי המדובר על סיפור עם שמקורו אי שם בימי הביניים ובו מסופר על חלילן מסתורי שנקרא להציל את תושבי העיר המלין מעכברים הזורעים בה מגפה. באמצעות חליל קסם מצליח החלילן להוביל את העכברים לנהר בו הם מוצעים את מותם וכך להציל את העיר מהמגפה. אולם, כאשר הוא חוזר לבקש את כספו הוא נדחה על-ידי תושבי העיר וכנקמה על שהוליכו אותו שולל הוא מפעיל את קסמי החליל על ילדי העיר ואם אובדים לנצח. מוסר ההשכל מהסיפור הוא כי העונש על הולכת שולל יכול להיות אכזרי יותר מהגמול הטמון בהבטחה לטוב.
את הקישור בין האגדה לבין המציאות הפוליטית המתעצבת עם כניסתו של לפיד לפוליטיקה אתחיל מהסוף. ממוסר ההשכל. השיווין טומן בחובו את זרעי הטוטליטריות מחד ואת הפירוק מאידך. אם משתמשים בהבטחות לחברה שיוויונית בלי כוונה ממשית ליישם אותן, העונש צפוי להיות אכזר לשני הצדדים. גם ליוזם ההבטחות וגם לאלו שנגררו אחריו. אין בדברי אלו כדי לומר שאי-אפשר לקיים חברה שיוויונית בה מתקיימת חלוקה שווה של משאבים, אך חברה כזו איננה אפשרית בישראל של ימינו וכנראה מעולם לא הייתה. אם זוכרים כי המטרה העליונה של מדינת היהודים היא שימור עצמי, כי אז מעמדות כלכליים המשמשים כמערכת איזונים ובלמים כלכלית הם הכרח. ופוליטיקאי המנסה למכור מוצר אחר, חוטא לאלו התומכים בו או למטרותיה של המדינה אותה הוא משרת.
ועכשיו נחזור להתחלה.
יאיר, אם יש לדעתך מגיפה בעירנו, אנא הגדר אותה. מבלי לעשות כן, אין תכלית להקמת מפלגה שמטרתה שינוי המצב הקיים. בדיוק כשם שאין צורך להזמין חלילן לגרש עכברים אם אין מחלות. למורת רוחך, מדובר על סוג של מילכוד פוליטי. אם תמסגר רעיון, כבר לא תהיה אמצע. ואם לא תהיה אמצע, אז על שום מה? ואם זה המצב, אז בוא נעמיד את הדברים על דיוקם. אתה מחליף ולא מחדש.
תפקידך - לבדוק מהו אותו 'טוב' כלכלי שהרוב רוצה אם בכל זאת תחליט לכתוב מצע פוליטי ברור שימסגר את חוסר השיוויון הכלכלי בחברה כמגיפה, כי אז חליל קסם בדמות ניסיון ליישם 'טוב' כלכלי אחיד במציאות ישיג את ההיפך. החברה הישראלית אינה מקשה אחת והשסעים החברתיים הם ביטוי חיובי של ריבוי קבוצות אתניות תחת קורת גג אחת. כל ניסיון לאחד ביניהם בדרך אחת תהיה בבחינת רעידת אדמה בדומה לתזוזת לוחות טקטוניים. אם בכוונתך לאחד את העם, עליך להפוך את הערכים הנובעים משסעים אלו למרכזי השיח של החברה הישראלית במטרה שיעברו הליך חיברות ראוי ויחוברו לכדי מקשה אחת.
יהודי או ערבי. חילוני או דתי. עובד או מתפלל. חייל או אברך. אתיופי או צבר. רוסי או מרוקאי. לכל קבוצה יש 'טוב' כלכלי אחר. לעיתים מנוגד. אם אתה באמת רוצה לשנות לטובה, תצהיר כי אתה לא בעד שיוויון כלכלי אלא בעד חלוקה א-סימטרית של המשאבים על בסיס שונה מהנמצא. תשתמש בהשפעה שלך על כלי התקשורת והסקטור העיסקי כדי להביא לכך שלכל הקבוצות האתניות יהיה אותו ייצוג בשיח הישראלי.
אל תצדד בחיילים, בעובדים או ביהודים. תזכור כי אמצע זה לא אנמיה. זה מקום בו נפגשים כולם ומביעים דעות , מושכים בחוטים ומחלקים את העוגה. תפקידך לבדוק מהו אותו 'טוב' כלכלי שהרוב רוצה. לא לקבוע אותו מראש. בהמלין כולם הסכימו שיש מגיפה, שהעכברים אחראים לה ושיש להזמין חלילן. הם גם הסכימו יחד לא לשלם לו ונשאו יחד בתוצאות.
אם בכל זאת תגיע לנקודה בה תפנים כי הבעיה של החברה הישראלית אינה חוסר השיוויון הכלכלי, אלא הקושי לייצג דעות מגוונות בשיח הציבורי, תבין את שהבינו בהמלין בדיעבד. המגיפה לא הייתה הבעיה שלהם, אלא ההסכמה על כך שהיא קיימת. הסכמה מוחלטת זו השאירה אותם בלי הילדים באגדה ועלולה להשאיר אותנו בלי מדינה.
הצעקה לצדק כלכלי ברחבי המדינה היא כיסוי לבעיה שורשית יותר של התפוגגות הזהות הישראלית. אין ציונות, אין דת, אין כלום. רק כסף ומעמד כלכלי. ולא, אל תאשים את מרקס, הוא לא הכתובת. נהפוכו. דווקא את הצד השני המכבד כי יש יחיד שבשבילו המדינה קיימת. והיחיד הזה לא רוצה שאף אחר יגיד לו כמה להרוויח, במה להאמין ואיפה להקים בית. ההתעקשות להדיר את הדת (היהודית או המוסלמית) ואת הרעיון הציוני מהמדינה בטוענה כי שיוויון ברמת החיים הוא העיקר, הוא שקר. בשיוויון כלכלי אין שיוויון זכויות, אין קבלה של האחר ואין קיבוץ גלויות.
הכפפת רעיון אחיד של 'טוב' כלכלי היא דרך להפוך את הדמוקרטיה הישראלית לדיקטטורה. אין טוב אחד לכולם וכל ניסיון להציג את השיוויון הכלכלי כאידיאל המוכרח להתקיים במציאות, שקול לשימוש לא נכון בחליל הקסם. מה הטעם להוציא את העכברים מהעיר אם אין מגיפה? ואם לא צריך להוציא את העכברים, אז למה צריך חלילן?
התחלתי במוסר ההשכל של האגדה ועתה, אבקש לחדד אותו. אתה מבין יאיר, מוסר ההשכל האמיתי של המשל הוא הטרגדיה הקיומית שלנו כחברה ושלך כמנהיג. ההסכמה על כך שיש מגיפה והקריאה לחלילן אלו שני צעדים מסוכנים. תסתכל על ההיסטוריה האנושית. בכל פעם שמיסגרו את המציאות לבעיה אחת, הפכו אותה לעיקר והזמינו מושיע, זה נגמר רע לכולם. ייתכן שהאגדה דווקא טומנת בחובה עצה פוליטית שתספק לך את כיסא ראש הממשלה. במקום למסגר את הבעיה הכלכלית, תשלול אותה. ברגע שתעשה זאת, יתחילו לעלות בשיח הציבורי הבעיות האמיתיות שפוגעות בזהות שלנו. ואז תהיה לך הזדמנות לתקן. גם המצב שלנו כיום, איבוד הזהות הלאומית שלנו הוא תוצר של מסגור המציאות לבעיה אחת. ביטחון. זה עבד תקופה, אבל נידון להיכשל.
קח אותנו אל האור בקצה המהפכה החברתית אנחנו צפינו בך כאשר הנחית את מהדורת החדשות בשישי וקראנו אותך כאשר כתבת את הטור בידיעות. אנחנו גם אלו שנראה אותך מנגן במיתרי קולך הענוג מעל הפודיום במשכן הכנסת ומוביל אותנו היישר לעין הסערה. אל מעבר לאופק ולרחובות הערים. נלך מאוחדים מאחריך. רק תנגן בחליל.
עזוב אותך מאלו הרוצים ברעתך. אלו המבקשים כי תצא מהעמימות הפוליטית אל החזון והבהירות. הם לא מבינים. הדרך שלך היא כמו הנשק הגרעיני שלנו. לא אומרים שיש, אבל כולם יודעים שאין זו לא אופציה. בשעת המבחן, אתה תדע מה לעשות. בדיוק כמו שאר הפוליטיקאים במשכן. רק תמשיך לנגן בחליל.
מי שמבקש ממך מצע פוליטי כתנאי להתמודדות בבחירות לא מבין אותנו. מי בימינו בכלל קורא מצע מפלגתי? את מי זה מעניין. אפילו כאשר
אהוד ברק הקים מפלגה שאף אחד לא בחר בה, הלכנו לצליליו. אז למה אתה צריך להתאמץ. תבין, אנחנו רוצים את מה שאתה מייצג. אתה אייקון של התרבות הישראלית העכשווית. עשיר, מצליח, יפה תואר ואחד שגם יודע להילחם בזירה. גבר אמיתי. ואל תקח את זה אישית. אנחנו לא באמת מכירים אותך וגם לא את יתר הפוליטיקאים. האמת, שאנחנו גם לא מכירים יותר מידי את המצע של המדינה. רק תמשיך לנגן בחליל.
קח אותנו יאיר אל האור בקצה המהפכה החברתית. אל ההצלחה שאתה מייצג , זו שכולנו כל כך כמהים להשיג. אל העושר הנכסף, הג'יפ והוילה. אל היחוס המשפחתי. אנחנו רוצים רומנטיקה. עזוב אותך גרעין אירני, כלכלה, ייצוא או ייבוא. עזוב אותך משברים באירופה או אמריקה. רק תן לנו חיוך, קריצה וטפיחה על השכם. כזו שתתן לנו להרגיש שהשגנו משהו בחיים. מה לא ניסינו. הלכנו קדימה, התלכדנו, אמרנו אמת, הקפדנו לומר לכולם כי ישראל היא ביתנו, עשינו זאת במרץ ואפילו הנחנו כל יום ש"ס. אבל זה לא עזר. לא הגענו למקום המבטחים שרצינו.
ואז אתה הופעת. משום מקום באת.
והנה כולם אומרים שאתה תציל אותנו.
מהחורף בו שרוי המזרח התיכון. מהריקנות הנוטפת של החילונות החופשית. מהאליטות הקסומות המעלימות את מעמד הביניים. מהזמן שמילא את רחובות ארצנו זקנים.
