בקרוב יתקיימו הבחירות לראשות הליכוד ושני המתמודדים הם
בנימין נתניהו ראש הממשלה המכהן ו
משה פייגלין שכוחו בליכוד נמצא בעלייה מתמדת. לכאורה הבחירות הם עניין פורמלי שכן כוחו של נתניהו גדול, המנגנון המפלגתי מגויס כולו למאמץ ויש לסיימן ולהתקדם הלאה.
זו בדיוק השאלה - להתקדם הלאה...לאן? בחינת דרכו הפוליטית של נתניהו מציגה איש נבון ונחוש, בעל יכולת רטורית משובחת העובר מסך בצורה מצוינת. נתניהו למד מן הניסיון הפוליטי ומפיק לקחים, יודע לשמר קואליציה ממושמעת ויציבה ומשכיל להלך בזהירות בין הטיפות, לא להרגיז את אומות העולם, לא להקים עליו את התקשורת, להשתדל לכבות שריפות ולרצות מחאות על-ידי הגמשה ושינוי של מדיניות.
אם יחפש הקורא התמים באמור לעיל אידיאולוגיה, ערכים או אמונות עמוקות, יתאכזב מרה ובמהרה. נתניהו הזהיר בעבר הרחוק כי מדינה ערבית נוספת לצידה של ישראל תהווה סכנה קיומית של ממש ולמעשה מתכון לחיסולה. ברבות הימים ולאחר שנבחר לכהונתו הנוכחית נאם את נאום בר-אילן המפורסם בו הודיע על חזונו- שתי מדינות לשני עמים.
נתניהו ששכל אח במבצע אנטבה על מזבח העיקרון שאין מנהלים משא-ומתן עם הטרור הערבי החזיק בעבר בעמדות נחרצות ומנומקות היטב ברוח זו ואף כתב על כך ופעל לשכנע מנהיגים בארץ ובעולם. בהגיע שעת מבחן קרסו כל אמונותיו בפני מסע תקשורתי כוחני עד כי שחרר מאות רוצחים "כבדים" בתמורה ל
גלעד שליט.
כראש הממשלה הקפיא נתניהו את הבניה ביו"ש, הפקיר את תיק הביטחון בידי
אהוד ברק ,יריב אידיאולוגי הפועל מכוח משנה סדורה הסותרת את מצע הליכוד. נתניהו עומד מנגד בשעה שזה האחרון מוציא משנתו מן הכוח אל הפועל ומתעמר בהתיישבות מעשה יום ביומו.
התקופה שחלפה מאז היבחרו של נתניהו לראשות המשלה מספיקה בכדי לתהות אחר כוונותיו האמיתיות. הרס שיטתי ומתמשך של מאחזים אגב התעמרות בתינוקות נשים וילדים הם ממאפייני השיטה. תיוג המתנחלים כימין הזוי וקיצוני, הטמעת טרמינולוגיית נוער הגבעות ותג מחיר כמושגים עבריניים ופסולים , חקירת רבנים והשפלתם - כל אלה מעידים כאלף עדים על כוונותיו של "מנהיג המחנה הלאומי".
מי שאינו מיישר קו עם "חזון שתי מדינות לשני עמים" כמוהו כאויב והיחס אליו בהתאם. ירחם השם נוכח מה שצפוי מנתניהו בהמשך ימי כהונתו...
פייגלין - יפעל להגברת הזהות היהודית המועמד השני משה פייגלין הולך וצובר כוח והשפעה בליכוד-מפלגת השלטון. בימי כינון הסכמי אוסלו שאחריתם הרת האסון ידועה, השכיל בכוח מנהיגותו להוציא לרחובות מאות אלפי מפגינים במחאה נואשת למניעת האסון.
בהיות מוקד הכוח האמיתי בכנסת הצטרף לליכוד שם הוא צובר כוח והשפעה עד אשר בבחירות האחרונות לראשות התנועה זכה ביותר מעשרים ושלושה אחוזים מהקולות. בפריימריז ערב הבחירות האחרונות השכיל עם תומכיו לקדם בסיעת הליכוד נאמני ארץ ישראל שנוכחותם בולטת ומורגשת כשלמעשה הם הבולמים כיום את "חזונו המעודכן" של נתניהו - שתי מדינות לשני עמים.
משה פייגלין חוזר ומדגיש בכל שנות פעילותו שלעם היהודי יש יעוד ותכלית וכי אליהם הוא מתכוון להוביל. לעם היהודי יש שורשים עמוקים בארצו ולמוסר היהודי יש תפקיד ומקום מרכזי בחיינו ובדברי ימי העמים.
הגברת הזהות היהודית ככוח מאחד ומלכד היא מטרתו המוצהרת ולשם כך יש בדעתו לפעול בכל העוצמה ובכל התחומים הרלוונטיים-בראשם חינוך . חלק בלתי נפרד מחינוך זה הוא הכרת התנ"כ , ההיסטוריה היהודית וסידור התפילה היהודי.כל אלה יובילו לחברה החיה בתרבות יהודית אמיתית מתוך חירות,רווחה,ערבות הדדית והתפתחות..
בהתקיים חינוך יהודי ממילא תתוקן בהמשך מערכת המשפט והביטחון יקויים לפי כוחנו הרוחני והגשמי ולא בסיסמאות "איפוק הוא כוח" כנהוג במקומותינו....
החברה, כך מבטיח פייגלין, תושתת על ערבות הדדית, אמונה וחסד המלווים את עמנו לדורותיו. כאשר משה פייגלין יהיה ראש הממשלה ברי כי הר הבית באמת יהיה בידינו, המשפט העברי יעשה דין צדק עם המוני בית ישראל, מדינת ישראל אכן תהיה מדינת היהודים, הצבא יתנהל מכוח המוסר היהודי וכל יהודי יחוש ריבון בארצו וגא בריבונותו זו.
עד כאן תיאור המצב, מה באשר לבחירה? בחינת שני המועמדים מלמדת כי אצל נתניהו ה"חזון" הינו גמיש ומשתנה בהתאם לצרכי השעה. לא יהא זה יומרני לומר שהחזון האמיתי הוא לשרוד פוליטית וכי מטרה זו מקדשת את האמצעים כולם, לרבות רצון מתמשך לרצות את אומות העולם וכן את אילי ההון וברוני התקשורת.
דרכו הפוליטית של פייגלין בליכוד, הגם שטרם הובילה אותו ואת
מנהיגות יהודית לשלטון צלחה עד הלום במובן זה שכוחו והשפעתו גדלים בהתמדה עד כי רבים מהעקרונות והערכים של מנהיגות יהודית היו לנחלתם של חלק לא מבוטל, גדל והולך של חברי כנסת בליכוד. מגמה חשובה זו ראויה לחיזוק של ממש והמשך תנופה - בנפשנו הדבר!
אסכם במובן מאליו והוא כי בניגוד לנתניהו, חזונו של פייגלין הוא חזונם של נביאי ישראל - וזה כהווה ידוע איננו משתנה.
