לאחרונה הועמדו לדין כמה סופרים בשל שימוש בחומרים של יוצרים אחרים, ללא ידיעתם. ביניהם הסופרות נעמי רגן וג'יי קיי רולין, מחברת סדרת הספרים על הארי פוטר. ההבחנה בין "גניבה" לבין "השאלה" או "השראה" ספרותית אינה ברורה אך מעניינת.
בוב דילן נתחיל בזמר בוב דילן. הנרי טימרוד היה "משורר החצר" של מדינות הקונפדרציה בתקופת מלחמת האזרחים בארה"ב. בשנת 2006 יצא לאור אלבומו של בוב דילן, "
זמנים מודרניים". נטען כי רבים מהשירים באלבומו שזכה לרייטינג מכירות אדיר, מזכירים את שיריו של טימרוד. דילן לא מזכיר במילה אחת את טימרוד, ועל גבי עטיפת האלבום כתוב שכל השירים נכתבו בידי בוב דילן. שנים רבות ידעו על נטייתו של דילן ל"שאול" מאחרים. רבים סבורים שזהו
סימן לגאוניותו.
בדומה ליוצרים כמו ת.ס. אליוט וג'יימס גו'יס שאזכרו יצירות של קודמיהם, גם על דילן נאמר: "המטרה של גניבה ספרותית היא שהמקור לא יתגלה, בעוד שבאילוזיה (ו"השראה", תה), המטרה היא לחשוף אותו." פרופסור לספרות ושירה, המלמד את שיריו של טימרוד באוניברסיטה אמריקנית, העיר לאחרונה: "אני מתכוון ללמד את השירים של דילן השאובים מטימרוד, מכיוון שהתלמידים שלי, מכירים יותר את דילן מאשר בל טימרוד".
ג'יי קיי רולינג לבית משפט בבריטניה הוגשה ב-2010
תביעה נגד רולינג על "גניבה ספרותית", לאחר שבשנת 2004 הואשמה רולינג בגניבה ספרותית מספר ילדים שנכתב על-ידי אדריאן ג'ייקובס המנוח. נטען כי רולינג העתיקה קטעים נרחבים מספרו, כשכתבה את הספר הרביעי בסדרת ספרי הארי פוטר. שופטת בית משפט מחוזי בניו-יורק ביטלה את התביעה אשר הוגשה על-ידי מנהלי עזבונו של ג'ייקובס בטענה כי הספרים שונים - "ההבדלים בין הקונספט והאווירה של שני הספרים כל כך ברורים שכל השוואה אינה רצינית".
נעמי רגן "ריב ספרותי ארוך וקשה" - כך מתואר העימות שנמשך ארבע שנים בין הסופרת נעמי רגן לבין שפירו לפיו, רגן "גנבה" קטעים מתוך ספרה של שפירו, כשכתבה את "ואל אישך תשוקתך". רגן הודתה כי קראה את סיפרה של שפירו וחשבה כי הוא "ספר מעניין" ו"ראוי". השופט קיבל
בדצמבר 2011 את טענתה של שפירו וקבע כי "מעשיה של רגן הן בבחינת גזל ביודעין, של פרי מאמץ של שנים..." רגן הביעה תדהמה והוסיפה: "זהו יום עצוב לחברה הישראלית, ולסופרים בישראל בפרט. הם ייאלצו להתמודד עם שפע של תביעות קנטרניות מצד אנשים המעוניינים בדיכוי
חופש הביטוי והיצירה בישראל".
תורנטון
ויילדר ספרו של ויילדר, "גשר סן לואיס ריי" - בתרגומו המשובח של
גדעון טורי, לעברית, יצא לאור בהוצאת כנרת, זמורה ביתן ב-1988 ושוב ב-2011. מבקר ספרות אמריקני פורה וידוע,
גראנביל היקס, כתב על יצירתו של ויילדר בכלל ועל ספרו "גשר סן לואיס ריי" בפרט: "בספרו... השתמש ויילדר במחזה קצר מאת פרוספר מרימה..
ומאחר שמנהג זה של ויילדר לשאול חומר מסופרים אחרים מהותי מאוד בעולמו הספרותי, מן הדין שנבחן את המחזה הזה לגופו...
ויילדר שאל מן המחזה כמה משמות הגיבורים... דמותה של המרקיזה דה מונטמאיור מעניינת אותנו גם מסיבה אחרת:
היא מבוססת ביסוס ברור על המפורסמות שבכותבות המכתבים, מאדאם דה סאביניה, שחיה במאה ה-17 בצרפת. ויילדר שאל ממנה את המוניטין שלה, את סגנון המכתבים שלה ומשהו מחייה..." עם זאת, קצר הספר "גשר סן לואיס ריי" הצלחה, ויילדר עצמו הפך לדמות בולטת בספרות. הוא המשיך ל"העתיק/לשאול/לגנוב/לקבל השראה. בספרו הבא, האישה מאנדורס (1930), יש גם כן סימנים ברורים של הנטייה שלו ל"שאול" מאחרים. ווילדר עצמו הודה ש"חלקו הראשון של הרומן מבוסס על 'אנדרייה', קומדיה מאת טרנס, שנשענה גם היא על שני מחזות אבודים מאת מנאדר".
את ויילדר לא תבע איש. נהפוך הוא, הוא זכה בשלושה פרסי פוליצר, יצירותיו, הכוללות ספרים ומחזות שימשו השראה למחזאים וסופרים. ראש ממשלת בריטניה לשעבר,
טוני בלייר, קיבל השראה מויילדר וציטט מספרו "גשר סן לואיס ריי" בטקס ממלכתי לזכרם של הנספים הבריטיים במתקפת הטרור על מגדלי "התאומים" (2001)
בנאום שנשא בכנסיית סנט. תומס (20.9.2001):
For my reading I have chosen the final words of The Bridge of San Rey written by Thornton Wilder in 1927. It is about a tragedy that took place in Peru, when a bridge collapsed over a gorge and five people died. "A witness to the deaths, wanting to make sense of them explained the ways of G-d to his fellow human beings, examined the lives of the people who died, and these words were said by someone who knew the victims, and who had been through the many emotions, and the many stages, of bereavement and loss. "But soon we will die, and all memories of those five will have left earth, and we ourselves shall be loved for a while and forgotten. But the love will have been enough; all those impulses of love return to the love that made them. Even memory is not necessary for love. There is a land of the living and a land of the dead, and the bridge is love. The only survival, the only meaning."