כוונתם של השופטים שדנו ל-5 מאסרי עולם את הרוצח הנתעב, מרואן ברגותי, שינמק בכלא, שאת פרצופו הנאלח לא נראה ושאת קולו המצמרר לא נשמע לעולם. והנה, לחרפתנו ולבושתנו, אתמול בבית המשפט, הסוהרים שתפקידם להרחיקו מהתקשורת מעלו בתפקידם, והתירו לו להצטלם, להתבטא חופשית למיקרופונים, להשמיע את האג'נדה שלו ואת תוכניותיו הפוליטיות.
ברוב ביזיון וקצף, לאחר שאפשרו לו להשלים את דבריו עד תום, נפרד בחיוך רחב מהמצלמות, והניף זרועותיו באוויר ובאצבעותיו סימן את וי הניצחון. מעניין מה עבר בליבן של המשפחות השכולות, שראו את רוצח יקיריהם משתזף בזרקורי הטלוויזיה הישראלית/פלשתינית, העושה לרוצח יחסי ציבור .
ולתקשורת שלנו רודפת הרייטינג, לא נותר אלא לראיין גם את אלי פימשטיין שרצח בדם קר את ביתו הודיה, את בני הזוג פיזם שרצחו את ביתם רוז, את הרוצח המשוקץ איתי בן דרור שרצח את שלושת ילדיו ולקנח בראיון עם יגאל עמיר רוצח ראש הממשלה. במה שפר גורלו של ברגותי שהוא זכה לכבוד הגדול, הרי גם הם כמוהו רצחו יהודים. ובאשר לסיסמה החבוטה "זכות הציבור לדעת" במקרה דוגמת ברגותי ועמיתיו הרוצחים, יש לומר לתקשורת שאבדה כל רסן "זכות הציבור לא לדעת" וכמובן לא לראות את פרצופו המחייך והמקומם של ברגותי ודומיו. בושה וחרפה...
