הרעיונות הסוציאליסטים אותם שאפו אבות תנועת העבודה להשריש בישראל חלפו-קרסו להם לבלי שוב. הקריסה של רעיונות אלו מאפשרת כיום חשיבה רעננה על רעיונות ותפישות כלכליות שונות ונועזות. תפישה חברתית נועזת ומקורית שכזו הייתה לזאב ז'בוטינסקי, האב הרוחני של תנועת החרות, אשר לימים ממנה צמח הליכוד דהיום.
ז׳בוטינסקי הרחיק-לכת בחלומו לחברה צודקת המותאמת לטבע האנושי. טבעו של בן האדם המבקש לקיים חברה הישגית מתוך הכרה, שהישגיות מוליכה למצוינות, ובה, במצוינות, מצויים ההישגים העתידיים של כל חברה בכל תחום: מדע, תרבות, חברה, ספורט וכדומה. לצורך כך הוא הגה את רעיון "היובל" אשר שאב את בסיסו מן הרעיון המקראי בעל אותו שם.
זו הייתה גולת הכותרת של רעיונותיו החברתיים של ז'בוטינסקי. רעיונו מבוסס על מה שהוא ראה כסיכום של המחשבה החברתית במקרא. רעיון היובל מדבר על שמיטת חובות מוחלטת שמטרתה השוואת תנאי החיים של כל האזרחים, וזאת בצעד שייעשה אחת לחמישים שנה. הרעיון אינו מבטל את כלכלת השוק ובכך מבקש ליצור שוויון מלאכותי, אלא להפך, הוא מאפשר את קיום משחק השוק החופשי, אך אחת לתקופה מסוימת נטרפים כל הקלפים, והמשחק מתחיל מאפס.
על-פי חזונו, במשך התקופה שבין יובל ליובל, "יישמרו חיי הכלכלה... ובחופש מלא לשינויים נוספים. הבריות יוסיפו לבקש עצות, לחבל תחבולות, להיאבק, להתחרות, מהם יתעשרו, ומהם יתרוששו, החיים ישמרו על דמותם כזירת התגוששות, ששם אפשר לנחול מפלה וניצחון, להראות יוזמה, להיכשל בה או להצליח".
ז'בוטינסקי היה מודע לכך שרעיון זה אוטופי במידה רבה, ולכן לא הציע לקיימו כלשונו, אלא ליישמו בדרכים הרלוונטיות לכל תקופה. גם אם הרעיון לא יתבצע באופן ממשי, עצם החתירה אליו וראייתו כאידיאל, יהוו ציון-דרך בחתירה לחברה המבוססת על צדק חברתי.
