|
|
|
|
|
|
| אותם מבוגרים ששרדו את אימת השואה נאלצים לבחור בין חימום הבית לבין מנת בשר, בין מזון לבין תרופות. כך דואגים היום לאזרחים? ומה יהיה בעוד עשור? מה מלמדים אותנו, בני ה-40, את הילדים, את הדורות הבאים? כסף, רק כסף | |
|
|
|
חבר טוב מטורטר בנבכי הביורוקרטיה מוכר לכולנו, אלא שרמת הטמטום והאטימות עולה דרגה כשמדובר בתיווך בין-משרדי. הבחור, מילואימניק, עצמאי, בעל משפחה, מתרוצץ בין ביטוח לאומי לבין משרד הבריאות על-מנת לקבל קוד, להעביר מסמכים ממשרד למשרד, לתור את הארץ. תבוא לפה, תלך לשם, תביא מסמך כזה, אז מה אם מסרת אותו במשרד הבריאות, אתה תביא אותו אלינו, מה פתאום שאנחנו נבקש אותו מהם?! נכון, כי בזמן שטורטרת, מיקיס, יש סיכוי גדול שתוותר, יש סיכוי גדול אף יותר שכבר לא תזדקק לשירותינו. אז מי אמר שהשירות הציבורי אינו פועל לטובת האזרח?! אה, מיקיס, עוד נקודה - זה שאתה משלם ביטוח לאומי כל חייך לא מעניק לך פתרון ביום בו תידרש לעזרתנו. כך נקבל דיווח בסתר שבמרתפי ביטוח לאומי מונחים מיליארדי שקלים שיעזרו לאזרחי המדינה שטרם חוו את מעללי הביטוח הלאומי. ובסדר הקיים אני מציע שתוותרו על גביית דמי ביטוח לאומי, במילא אנו דואגים איש-איש לפנסיה שלו ומפרנסים במהלך חיינו את חברות הביטוח, ההשקעות, הפנסיה - דמי ניהול ועמלות. מי המרוויח הגדול? המדינה והטייקונים. ביבי לא האשם, זה התחיל לפניו והוא רק חיזק את המגמה הקפיטליסטית. במסגרת זו מזכירים לנו את מצבם העגום של ניצולי השואה ובימים הקרובים ביתר שאת (יום השואה הבינלאומי). אותם מבוגרים ששרדו את אימת השואה ונאלצים לבחור בין חימום הבית לבין מנת בשר, בין מזון לבין תרופות. כך דואגים היום לאזרחים? ומה יהיה בעוד עשור? מה מלמדים אותנו, בני ה-40, את הילדים, את הדורות הבאים? כסף, רק כסף. כשהמורה בן ה-42 הצהיר שעזב את תעשיית ההיי-טק לטובת מערכת החינוך - אופק חדש של הסתדרות המורים ועתיד ורוד של ארגון המורים (זו אינה טעות כי אנחנו טובים בסיסמאות) - ושכרו אינו מספיק לפרנסת משפחה בת ארבע נפשות, ולא, האיש אינו מצטער שעזב את הבועה וחזר לערכים, כיצד יקיים את משפחתו? כיצד ידאג לעתידו ולעתיד ילדיו? ועל הדרך מקבל אותו מורה שיחת טלפון מהבנקאית שמזכירה לו שלא יעמוד בהתחייבויותיו, שקריסתו קרבה, ושממש לא מעניין אותה או ליתר דיוק את הטייקונים ואת המדינה שנרתמת להתגייס לטובת המערכת, לדאוג לעתיד ילדינו. תביא כסף! מורה זה לא נחשב! האומנם? הצהרות על שינוי, מקצועות נדרשים, תגמול נאות - ובפועל כולנו עבדים. בגדר הפראייר התורן הבא - היום זה המורים, מחר זה הרופאים או כל עובד ציבור אחר. ואפשר להביא את השינוי רק עם מנהיגים שהחברה עומדת לנגד עיניהם, כל הזמן. כי יש לנו אנשים מקצועיים, אזרחים שנרתמים, אזרחים שמוכנים לעזור, לתרום, להתגייס. רק תציבו אותם במקומות הנכונים ואל תפריעו (לא פוליטיקאים ולא טייקונים) - וכולנו נזכה לחיות במדינה אחרת, מדינה שבה האמון יחזור, מדינה בה המונחים לקטר, להתבכיין, יהיו מיעוט ולא רוב. מדינה בה התאגדויות מקצועיות לא יהוו איום, כי אם העיתונאים מתאגדים, כנראה שמצבנו מידרדר עד מאוד. והתאגדות העיתונאים לא תפגע בחופש העיתונות, נהפוך הוא, וטוב שכך. זהו תפקידה של העיתונות - להציג את המצב ללא משוא פנים, נטול אינטרסים, חף מהשפעות פוליטיות. יאיר לפיד, תחשוב היטב איך באמת תשפיע, כיצד תביא את השינוי החברתי ו/או שינוי סדרי העדיפויות ללא סיסמאות, במעשים. אל תירא מה"מנוסים" שמגחכים ומאלה שמברכים, ולא מפייגלינים ומליברמנים, מדרעים ומישיים, מטיבים ומזיביים. אלה האחרונים לא עשו דבר מלבד הרס, ניתוק, קרע וכולי. קמפיין הבחירות של אלה יפאר את "הישגיהם" ויכסח את יריביהם, זו הפוליטיקה. הפעם זה כבר לא יעבוד.
|