יום השואה הבינלאומי, יום שחרור מחנה ההשמדה אושוויץ על-ידי הצבא האדום, מצוין בטקסים ובמליצות. בנוסף, יום זה משמש הזדמנות לפרסום נתונים על אירועים אנטישמיים ברחבי תבל בשנה שחלפה. מסתבר שזו חיה, קיימת ובועטת.
אבל, מה לנו כי נלין? התופעה המכוערת והמסוכנת של אפליית יהודים קיימת גם בישראל, במסגרת מדיניות "השלום" המבוססת על קביעת אזורים - דווקא בלב ארץ ישראל - כאסורים למגורי יהודים, בגלל יהדותם. "שלום", שזה העיקרון המנחה אותו, איננו יהודי, איננו דמוקרטי, איננו מוסרי, איננו ציוני, איננו שלום. תפקידו של ראש הממשלה נתניהו הוא להפסיק את הישראבלוף הקרוי "תהליך השלום" אם על עיקרון זה הוא מתבסס.
פרס מגונן על הד"ר להכחשת השואה וכן, מה לנו כי נלין על תופעות של הכחשת השואה, באירן ובארצות אחרות? הן ישראל הרשמית, מ
שמעון פרס ומטה, מטפחת את ומגוננת על לא אחר מאשר הדוקטור להכחשת השואה, אבו מאזן, ורואה בו שותף ל"שלום". האיש היושב במשכן נשיאי ישראל נראה השבוע כשהוא מסב מדושן עונג בדאבוס שבשווייץ, בחברתו של ראש הממשלה של רשות הטרור הפלשתינית.
הוא צוטט: "פיאד והנשיא הפלשתיני אבו מאזן עשו עבודה טובה והוכיחו שאפשר לבנות מדינה" - שיר הלל ותואר מופרז למכחיש השואה. ועוד צוטט: "הם בנו צבא שדואג לביטחונם". כלומר, על-אף מדיניותו הרשמית והשגויה של ראש הממשלה נתניהו, שמעד בנאום בר-אילן ודיבר על "פתרון" שתי המדינות אם כי דיבר על מדינה פלשתינית מפורזת, פרס מהלל את צבאה של המדינה "המפורזת".
כתבים וצלמים עטים על "הרוצח המתועב" אגב, ההתרפסות בפני האויב נראתה השבוע גם בהתנהגותם הנלוזה של כתבים וצלמים של התקשורת הישראלית, אשר עטו על הרוצח המתועב מרואן ברגותי כדי לקבל ממנו בדל ראיון, כמי שחלילה עשוי להיות מנהיגו של האויב. הכינוי "רוצח מתועב" שמור בשיח הציבורי בישראל לרוצח אחד בלבד. ברגותי זוכה לראיונות ולכבוד כאילו לא נדון על-ידי מערכת המשפט הישראלית לחמישה מאסרי עולם ב"כלא" הישראלי הנוח על מעשי הרצח שבהם השתתף.
ועוד, הנאורים בעיני עצמם השולטים בתקשורת ובמערכת המשפט בישראל ורואים בעצמם מגיני הדמוקרטיה ושלטון החוק, רבים מהם מובילים קו שמשמעותו אוטו-אנטישמיות. הששון אלי פינוי גזעני וכוחני של יהודים מבתיהם בארצם, כיצד היינו קוראים לו אם היה מתבצע בארצות אחרות? שם היינו מונים אותו ברשימת האירועים האנטישמיים.
מע' הבחירות 2013: הסתה על סף האנטישמיות נאומים, מאמרים ואיורים לא מעטים מופנים נגד הציבור החרדי בישראל. אין ספק, ציבור זה קנה "ביושר" את הביקורת החריפה עליו. ציבור אשר משתמט בקביעות מנשיאה בעול השירות הצבאי/האזרחי - שצריך להיות שלוש שנים ובשכר אחיד ל-כ-ו-ל-ם - ומשתמט מחיי עבודה ופרנסה תוך הישענות נצלנית על הציבור המשרת והעובד - ציבור זה ראוי לביקורת ולגינוי על התנהגותו זו. גם תופעת
הדרת נשים - אלימות, יריקות, הפרדה מגדרית, ועוד - ראויה לכל גינוי. מעציב ומדאיג שהיא מתפשטת גם לחלקים בציבור המתחרד"ל.
אבל, הביקורת צריכה להיות עניינית ואחראית, ולא בסגנון המקובל על האנטישמים. וכן, מי שכורך ביחד חרדים ו
מתנחלים חוטא לאחרונים, הנושאים בעיקר הנטל של השירות הקרבי בצה"ל ומשתתפים בחייה הכלכליים של המדינה, למרות ההתייחסות הפסולה אליהם מצד הנאורים בעיני עצמם. מי שעושה כך מנסה לגייס תחושות קשות שיש בציבור כלפי החרדים למען מאבקו הפוליטי נגד ההתיישבות. מעשה זה הוא פסול ומתועב.
כפי שכבר מסתמן, מערכת הבחירות בישראל 2013 צפויה להתבסס על הסתה על סף האנטישמיות. יש מי שכבר מגייס את משיח השקר התורן על "הסוס הלבן של השבט הנאור" כדי לשאת את דגלם של הנאורים בעיני עצמם. יש להזהיר מראש את משיחי השקר שלא יהיו מהדורה ישראלית של ז'אן-מארי לה-פן הצרפתי ודומיו. לא על דרך פסולה זו תהיה תפארתם.
