ד"ר רונן ברגמן בספרו 'נקודת האל-חזור' חושף לראשונה את פרטי המלחמה החשאית בין ישראל לחיזבאללה, המלחמה בין ישראל לאירן, בין ישראל לאסלם הקיצוני. הספר הזה, מבוסס על עבודותיהם של החוקרים המובילים בישראל ובעולם, כמו גם על חומר מודיעיני ועדויות של אנשי קהילת המודיעין, שאת רובם לא ניתן לחשוף. לרוב אנשי קהילת המודיעין ששימשו מקורות לספר, לא צמחה מכך כל תועלת, זולת הסיכוי להיתפס ולהיענש בחומרה. הם עשו זאת מתוך דאגה כנה לביטחונם של אזרחי מדינת ישראל, ומתוך רצון כי יזכו בשירותי הביון שהם ראויים להם.
עיוורון הפוליטיקאים מתברר כי עסקות נשק אדירות בהיקף מדהים בין מדינת ישראל לבין אירן, באמצעות סוחרי נשק ישראלים, עיוורו עיני פוליטיקאים ומנהיגים ישראלים, ואטמו את אוזניהם משמוע לאזהרות קהילת המודיעין הישראלית.
ראובן מרחב, ראש שלוחת המוסד באירן, יחד עם ראש המוסד
יצחק חופי, עשו הכול בכדי למנוע החלטות הרות אסון בעד מכירת נשק לאירן, אך דבריהם נפלו על אוזניים ערלות של ראש הממשלה
יצחק רבין, שר הביטחון
שמעון פרס, השגריר באירן אורי לוברני, ופרופסור פנחס (סיקו) זוסמן שהיה מנכ"ל משרד הביטחון.
עסקות אדירות של נשק ותחמושת נרקמו בין אירן לישראל, מהם נהנה גם מפעל 'סולתם', שהיה שייך ל"כור". עד ימינו אלה ממשיך סחר הנשק עם אירן. בזוועה של מלחמת אירן עירק, ראתה מדינת ישראל וסוחרי נשק ישראלים פוטנציאל התעשרות אדיר. סיב"ט (האגף לסיוע וייצוא ביטחוני במשרד הביטחון הישראלי) הובילה את סחר הדמים הזה, באמצעות חברת "אלול" הישראלית לסחר בנשק, בניהולו ובבעלותו של
דוד קוליץ. שם הקוד של אירן בעסקות הנשק המוסתרות מעיני הציבור: "קונכייה".
המעורבים בעסקות "תיק קונכייה", היו גם תא"ל ב(מיל.) אהרון שביט, לשעבר נספח חיל האוויר בוושינגטון, ומפקד גייסות השריון לשעבר, אלוף ב(מיל.)
משה פלד. כל זאת בעצה אחת עם הממונה על הביטחון במערכת הביטחון דאז, חיים כרמון. אחד המקלעים שישראל מכרה לאירן, שימש חצי יובל מאוחר יותר את החיזבאללה, בין השאר, כדי להרוג את חיילי הסיור שממנו נחטפו אלדד רגב ואהוד גולדווסר.
הסכם סודי, אותו חושף ד"ר רונן ברגמן לראשונה, הסדיר את אופן ניהול עסקות הנשק עם אירן, ועליו חתומים תא"ל ב(מיל.) אהרון שביט, אלוף ב(מיל.) אורי שמחוני, תא"ל ב(מיל.) אפרים פורן, ואלי מזרחי. ראשי ממשלת ישראל שמעון פרס, יצחק רבין, וגם
יצחק שמיר אישרו את העסקות. הם גם החליטו להשאיר את המוסד מחוץ למעגל המעורבות.
לניהול העסקות מונו בתחילה
יעקב נמרודי ואל שווימר. אלה הוחלפו מאוחר יותר בעמירם ניר, יועץ ראש לטרור לראש הממשלה דאז מר שמעון פרס. כשחיזבאללה ירה על צה"ל פגזי מרגמה שיוצרו ב'סולתם', רק אז התעורר שר הביטחון דאז מר יצחק רבין, רק אז הוא מצא לנכון להפסיק את "תיק קונכייה".
מלחמת לבנון הראשונה יצאה לדרך עם קונספציה שגויה, למרות אזהרות ראש המוסד יצחק חופי, ולמרות שהבהיר את עמדתו נחרצות לאחר שפיטר את משנהו דויד קמחי, מפני שסיפק נשק לנוצרים בלבנון, בלי אישורו. והנה, כעבור חודש מינה שר החוץ דאז מר יצחק שמיר, את קמחי המודח, למנכ"ל משרדו. קמחי המודח, הוא ההוגה והדוחף של "הקונספציה הנוצרית" הכושלת, להשלטת ההגמוניה הנוצרית בלבנון. הוא שיעבד את מחליפו מנחם נבות לקונספציה הזאת, את ראש הממשלה מנחם בגין, את הרמטכ"ל
רפאל איתן ואת שר הביטחון
אריאל שרון. קריסתה של "הקונספציה הנוצרית" בלבנון, למרות אזהרות ראש המוסד ובכיריו, הביאה להולדת האומה השיעית הלבנונית והחיזבאללה.
ד"ר רונן ברגמן מצטט בספרו את אלוף משנה ב(מיל.) יצחק תדהר, איש מודיעין בכיר וותיק ביותר, מומחה למלחמה נגד חיזבאללה, האומר בגלוי, כי זולת הצלחות נקודתיות ובודדות (מ.ח.: כמו מבצע "היפנוזה" של אמ"ן), המודיעין הישראלי נחל כישלון צורב מול חיזבאללה (מ.ח.: כמו מבצע "כחול וחום" בנועיימה נגד מפקדת אחמד ג'יבריל), כישלון הנובע גם מסיבות אובייקטיביות, כלומר היכולות של החיזבאללה, ובעיקר מסיבות סובייקטיביות - הכשלים שלנו.
חלק מהכשלים - מלחמות אגו מתברר שחלק מהכשלים שלנו הם מלחמות אגו של יהודים. במקרה זה, יריבות אישית בין זרועות המודיעין. היריבות הזו, כללה השמצות הדדיות, חוסר שיתוף פעולה, רמאות, חשיפת סוכנים, שקרים וגנבות. זו יריבות שגרמה למדינת ישראל, ממש עיוורון מודיעיני, לעת צאתה למלחמת לבנון השנייה.
המודיעין של פיקוד הצפון, בראשותו של הקמ"ן הפיקודי אל"מ יוסי ביידץ, התריע שנים לפני המלחמה כי אם וכאשר יפתח צה"ל במהלך נרחב נגד החיזבאללה, תהיה זו מלחמה באווירה דלת מודיעין. במלחמת לבנון השנייה כבר שימש ביידץ ראש חטיבת המחקר באמ"ן, אבל גם הוא, כמו כולנו, עקב בתסכול גדול אחר התמסמסות תוכנית "מי מרום", תוכנית ההתקפה של פיקוד הצפון נגד חיזבאללה.
חשוב לזכור כי היה זה
אהוד ברק שמנע את חיסולו הוודאי של קצין המבצעים של חיזבאללה, עימאד מורנייה. היה זה גם אהוד ברק, כראש ממשלה ושר הביטחון, שהחליט והוציא לפועל את הנסיגה החפוזה, המבישה והכושלת מלבנון. צה"ל נסוג מלבנון למרות שהמוסד והשב"כ וראש חטיבת המחקר באמ"ן דאז, תא"ל עמוס גלעד, הבהירו שאירן וחיזבאללה לעולם לא יניחו לישראל. הפלשתינים ושאר שונאי ישראל מבית ומחוץ, ראו בכישלון צה"ל וגירושו מלבנון, הוכחה לצדקתה של תיאוריית קורי העכביש של נסראללה, והיא מתחזקת לנוכח כישלון צה"ל וגירושו מעזה וכישלונו במלחמת לבנון השנייה. כעת פועלים הפלשתינים ושונאי ישראל מבית ומחוץ, ליישמה ביהודה ושומרון.
הכשל הפנימי נחשף בדמות אלוף משנה ב(מיל.) אלחנן טננבוים ועוד יותר בדמות איש העסקים הישראלי נחום מנבר. טננבוים נחטף על-ידי החיזבאללה והוחזר חי לישראל עם גופות שלושת חיילי צה"ל, בעסקת שחרור מאות פלשתינים וכל הלבנונים והחזרת גופות רבות. טננבוים נחטף ללבנון במהלך עסקת סמים ענקית שניהל, להברחת טונות של הרואין וקוקאין לישראל. אלחנן טננבוים הודה כי מסר מידע רגיש מאוד וסודי ביותר לחוקרי החיזבאללה. מידע שהכשיל את צה"ל במלחמת לבנון השנייה.
הכשל הפנימי נחשף במלואו בדמות איש העסקים הישראלי נחום מנבר, הוא הצבר האולטימטיבי, בן קיבוץ, כדורסלן בנבחרת העתודה של ישראל, צנחן מצטיין, קצין קרבי ומדריך בבית הספר לקצינים. לחם במלחמת ששת הימים ובמלחמת יום כיפור. איש עסקים מושחת זה, הפך לאחד הבוגדים הגדולים בתולדות המדינה, שעשה מיליונים בסחר נשק עם אירן. הוא עשה זאת תוך תמרון משרד הביטחון הישראלי ו'אלביט'.
השופט סטרשנוב קבע במשפט נגד נחום מנבר כי הוא מכר לאירן ציוד, חומרים וידע לבניית מפעלים לחומרי לחימה כימיים, ומן המסוכנים בהם. כל זאת עשה תמורת בצע כסף, וגרף לכיסו מיליוני דולרים, כשהוא מקריב את בטחונה של המדינה ושלומה על מזבח תאוות הבצע הבלתי מרוסנת שלו.
אבל מנבר לא לבד. על-פי הסנגורים של נחום מנבר, תעשיית הנשק הישראלית והממלכתית, וגם אנשי עסקים ישראלים שפעלו לכאורה באישור מערכת הביטחון, כמו משה רגב וצ'רלס קפלן סחרו ומכרו כמויות אדירות של נשק לאירן. השופטים במשפטו של מנבר אישרו את העובדה שמנבר לא לבד, ומתחו ביקורת חריפה על התנהלות המדינה.
תועלנות אישית במקום סולידריות לאומית המסקנה הבלתי נמנעת מעיון בספר 'נקודת האל-חזור' היא: הנשק העיקרי של האויב האיסלאמי איננו הפצצה האירנית האטומית. נשק יום הדין נגדנו הוא חטא הגאווה והשחיתות הישראלית. החברה הישראלית התגלתה כחברה שבעה ושאננה, שכבר לא חיה באימת הכחדה, ואולי משום כך איבדה את המקוריות והתעוזה שאפיינו אותה תמיד. ציניות, חומרנות ותועלתנות אישית, תפסו את מקום הסולידריות הלאומית. תהליכים חברתיים אלה הביאו להחלשת מערכת הביטחון, ובלבה קהילת המודיעין. מלחמת לבנון השנייה והכישלונות בהתמודדות עם אירן המהפכנית חשפו באחת את כל הכשלים ואת כל נקודות התורפה של הצבא והחברה הישראלית. צריך וחיוני להילחם בנחישות וביד ברזל נגד השחיתות, אך לא די בכך.
התקווה הגדולה והתשובה הניצחת לנשק יום הדין, מסתמנת בדמות מסקנות דוח גוטמן-אבי חי החדש: עם ישראל יודע גם יודע מהו סוד כוחו האמיתי. עם ישראל מאמין באלוהים. ליהדות נוכחות חזקה ומתמשכת בחייהם של רוב הישראלים היהודים. יהודים רבים מתעניינים במקומה של הדת בישראל ובמשמעות של מדינה יהודית, ומביעים עמדה אוהדת כלפי ביטויים של דת ומסורת במרחב הציבורי. מרבית הישראלים היהודים סבורים שישראל יכולה להיות מדינה יהודית השומרת על ההלכה הדתית וגם מדינה דמוקרטית.
