האינטגרציה של החברה החרדית היא אינטרס כלכלי, חברתי ולאומי עליון, אך שוברו בצדו ויש לו מחיר. קחו לדוגמה את פרויקט שח"ר: המיזם מזרים לצה"ל כוח אדם איכותי וזול, אך דורש התאמה של המסגרת. עם שריון זמנים לתפילות וללימוד ועם אספקת מזון מהדרין אין לצבא בעיה, אך מה קורה כשהמתגייסים דורשים סביבת עבודה ללא חיילות? מהו המחיר שמוכנים בצה"ל לשלם תמורת האינטגרציה? בינתיים, את המחיר הכבד ביותר משלמת הציונות הדתית. כי כשהחרדים יוצאים מהכולל ומחפשים עבודה, התחנה הראשונה והטבעית ביותר עבורם היא "המקצועות הדתיים" שמביאים לידי ביטוי את הידע שהם רכשו בשנים ארוכות של לימודים תורניים. כך נכבשו בסערה משרות רבני השכונות והערים, משרות הדיינים והמשרות ברבנות הראשית – על חשבונם של בני הציונות הדתית שכיהנו בהן בעבר. הציונות הדתית, שמזמן לא מתנהלת באופן סקטוריאלי (ולכן גם חלשה מאד בהגנה על האינטרסים המגזריים שלה, ראו שכר הלימוד בישיבות התיכוניות ובאולפנות), צריכה להשלים עם התהליך הזה מתוך הכרה בנחיצות הלאומית שלו. היעד שלה צריך להשתנות, ממלחמה על משרות למאבק על איכות 'שירות הלקוחות' שהרבנים והדיינים החרדים מספקים לכלל האוכלוסיה. הציבור צריך להבהיר לדיין או לרב שברגע שהוא נושא בתפקיד, הוא מחויב לציבור הישראלי כולו ולא רק לקהילה שלו, ושאם הוא לא יפנים זאת ימררו את חייו בתקשורת, בעתירות, בתביעות ובהצרת צעדיו דרך נטילת הסמכויות המוקנות לו וביזורן. ועוד, אינטגרציה פירושה שילוב ולא הדרה. על היישום של העיקרון הזה בהחלט חשוב להיאבק. למרבה הצער, הפוליטיקה החרדית מתאפיינת בהתנהלות כוחנית ואלימה שלרוב לא מנסה להשתלב אלא להשתלט. איך דרך אחרת להסביר את החלטת הרבנות הראשית לצמצם את ההרשאה לעריכת חתונות רק לבעלי סמיכה שמכהנים בפועל כרבני שכונות או ישובים – בניגוד להלכה ולחוק. רובם הגדול של רבני השכונות הוא חרדי והתקנה הזו נועדה ככל הנראה בעיקר לפגוע במיזם החתונות הוולונטרי והחשוב של 'צהר', שמאיים על פרנסתם של רבנים שגובים כסף מבני הזוג. מכאן חשיבותה של העתירה שהגישו לבג"ץ הקליניקות המשפטיות של מכללת שערי משפט על-ידי אביעד הכהן, חגי ויניצקי ומיכל טמיר. העותרים טוענים שבמקומות רבים הרבנות אינה מאפשרת לזוגות לבחור את הרב שישיא אותם וכופה עליהם רב מטעמה, ושהתקנונים השרירותיים מכוונים לצמצום דרמטי במספרם של הרבנים הציונים המורשים לערוך חתונות באמצעות חיובם של הרבנים ב"כתב הרשאה" מיוחד מטעמה של הרבנות. הרבנות אף אינה מוכנה לפרסם את רשימת הרבנים המורשים, כנראה מחשש לחשוף שמות של רבנים חרדים ללא סמיכה המורשים לחתן למרות שאינם עומדים בתבחינים. דרישתם היא לבטל את התבחינים המפלים ולחשוף במלואה את רשימת המורשים לעריכת חופות.