הזדמנתי לאירוע בקמפוס למורים בחולון, שדן על הוראה ביקורתית של סיפורים מן המקרא, כשמקרה המבחן בדיון התמקד במידה רבה בביטוי "... כָּל הָאָדָם הַכּוּ לְפִי חֶרֶב עַד הַשְׁמִידָם אוֹתוֹ, לֹא הִשְׁאִירוּ כָּל נְשָׁמָה" (יהושע י"א 14).
ציער אותי, שהייתי בדעת מיעוט, כאשר הבאתי את יחסו של הוגו ברגמן לפסוק זה ולפסוקים דומים לו: "האדם רשאי ואף חייב לכפות ביקורתו על טקסטים קדושים עת הם מתנגשים בתבונתו ההגיונית ובעיקר המוסרית".
ציער אותי, שנדחו דבריו הנוקבים של הוגו ברגמן נגד הציווי להרוג את כל הילדים הזכרים ואת כל הנשים ,שידעו משכב זכר, על-פי ההוראה בספר במדבר ל"א 17. (מובאה מכתבי ברגמן, תשכ"ט, עמ' כ"ה-כ"ו).
נגד החלת מסר הכיבוש של אז לימינו ציערה אותי הרוח שפיעמה בדיון, שביקשה לחדד מסר של סיפור כיבוש ארץ כנען למצבנו כיום. האויב הכנעני של אז הוא האויב הערבי היום. אני נחרד מהעובדה, שהוראת פרקים לא מעטים במקרא במציאות של 2012 עולה על שרטון המפלס דרך נאותה לטפל במיעוט, החי בתוכנו, והוא בגירוש ובהחרמה.
היה לי קשה לשמוע את המובאה מדברי
הרב שלמה אבינר, היוצר ערוץ תקשורת של פסוקי תורה למציאות פוליטית בימינו: "אני מודה לך יהושע, כובש ארצנו...לא פחדת ולא התחכמת, וקראת לא לוותר על שעל מאדמתנו זו" (אבינר, תשמ"ב עמ' 30).
קשה לי לקבל את היחס למושג "חרם", שמשמעו ציווי השמדת כל האוכלוסיה הקדומה של הארץ. מצער שהצו הזה אינו נראה בעיני יותר מדי מורים למקרא כמושג אלים ובלתי הולם לערכי חברה.
אינני מוכן לאמץ בהוראת התנ"ך גישה, שבבסיסה עומדת הכללה, התעלמות מאנושיותם של בני כנען ודמוניזציה שלהם, ועוד יותר מכאיבה המגמה לטעת בתלמיד, שיחיל את מסר הכיבוש של אז למציאות חיינו.
לכל האווירה העכורה מוסיף לי מנת צער
גדעון סער, שר החינוך בישראל, הנותן במה למעריצי ברוך גולדשטיין, המאפשר להם לתת באילו הימים שיעורי היסטוריה של עם ישראל ומקרא לכל ילדי ישראל ברחובות חברון.
תכנים מקראיים היסטוריים ללא ביקורת הטקסט אלפי ילדים מוסעים לשיעורים ומקבלים לורידיהם את המסר היישומי של ספר יהושע הישר משירו של שאול טשרנחובסקי "מנגינה לי" - "מִי אַתֶּם דָמַי רוֹתְחִים בִּי? דְּמֵי דּוֹר הַמִּדְבָּר? כֵּן! דָּם כּוֹבְשֵׁי כְּנָעָן דָּמִי הוּא , קוֹלֵחַ וְאֵינוֹ נָח . שׁוּב קוֹרֵא לִי הַשִּׁיר הָעַז מַנְגִּינַת דָּם וָאֵשׁ: עֲלֵה בָּהָר וּרְעַץ הַכַּר,
כָּל מַה שֶׁתִּרְאֶה - רַשׁ!". מצערת העובדה, שבכוח המשטרה נמנעת האפשרות, שבסיורים הלימודיים בחברון יהיו התלמידים חשופים לקולות אחרים. הם ייחשפו רק לקולות חסידי מסורת ברוך גולדשטיין.
מצער, שהערוץ הראשי של הנחלת התרבות בישראל ימשיך ללמד תכנים מקראיים כהיסטוריה, שהיא חפה מביקורת. חפה מביקורת כלפי טקסט שניתן לתלמידים -
"אף אחד ממפרשי התנ"ך, יהודים או גויים, בימי הביניים או בימינו, לא יכול היה לפרש את פרקי יהושע, כאשר עשו זאת עלילות צבא הגנה לישראל". חלק מתוך טקסט של חוקר המקרא פרופסור בנימין מזר (מיזלר) , המוגש לתלמידים בסיורים, שנכתב בעקבות מלחמת ששת הימים (מייזלר, תש"י , עמ' 123, קרן, תשמ"ח עמ' 68).
האם בדיון חינוכי אין מקום להתייחסות או דיון בשאלה, האם מותר לנו כיום להתעלם מהיבט כמו מידת הצדק בשריפת כל היישובים של עמי הארץ הקדומים המתוארת בספר יהושע, וברוחם מתעצמת תחושת גאווה למעשי גירוש והרג כיום.
חבל מאוד, ששר חינוך במדינת ישראל כיום מונע אפשרות של יצירת הליך חינוכי, בו מתאפשר לתלמיד גם להקשיב לקולו של איש הרוח הוגו ברגמן - "בכל מקום בו מתנגש נוסח מקודש עם הרגש המוסרי שלי, עלי להקריב את הטקסט , ולא את שכלי ורגשי ..." ברגמן, תשכ"ט , עמ' כ"ה-כ"ו).
ועוד יותר מצער, שמשטרת ישראל היא האמצעי למניעת השמעת הקול האחר.