כמה פעמים התרגלנו לשמוע בראש מהדורת החדשות דברי הבל חוזרים ונשנים על נושאים שוליים, הנלעסים שוב ושוב? הנה כמה דוגמאות:
תג מחיר: את מי מעניין גרפיטי פרימיטיבי שלא ברור מי כתב אותו ולמה הוא מטיף? ולמרות זאת, הסיפורים על הופעת הגרפיטי הזה הובאו פעם אחר פעם כנושא חדשותי חשוב, והגיעו לשיא בסקירת השריפה במסגד טובא-זנגריה עם שיירות פרנסי הציבור שבאו להתנצל על פרובוקציה שנעשתה לפי כל הסימנים בידי תושבי המקום עצמם.
אוטובוסים להסעת חיילים בחינם: כמה פעמים היינו צריכים לשמוע את הצעקות ההיסטריות של האימא ש"הילד" שלה הוזמן לנסוע חינם באוטובוס לחיילים, ביום א' בבוקר, במקום לקנות כרטיס לרכבת? איזה טרגדיה קרתה כאן? שמענו משהו דומה מאימהות לוחמי תש"ח שלא חלמו לקבל שירות כזה לחזרה מחופשה בבית אל קו האש?
פרשת הגברת ר': את מי ועד כמה מעניין לשמוע על יחסים אישיים בין פקידי ופקידות משרדי הממשלה? האם הייתה הודעה על חקירת משטרה שיש בה עניין לציבור? האם הייתה הודעה מעניינת של ראש הממשלה בנושא?
לעומת סיפורי-הבל אלה לא ראינו שום ניסיון לטיפול תקשורתי רציני בתופעות חשובות וחמורות, שהשלטון משתמט מלטפל בהן או מטפל בצורה מעוותת. אציין להלן רק אחדות מהן, שהיה לי חלק אישי בחשיפתן.
מערכת משפטית בשירות אינטרסים זרים: שר המשפטים וצמרת משרדו נמנעים מלחקור חשדות מבוססים על החלטות משפטיות שהתקבלו בהשפעת אינטרסים זרים, והביאו נזק רב למדינה. לאף אחד אין שאלות על כך?
מי גרם לשריפה הגדולה בכרמל? הודעות משטרה בזמן-אמת דיברו על כמה מוקדי הצתה של השריפה בכרמל. מי גרם להשתקת החקירה שהתבקשה מכך ולהעמדת האשמים לדין? מה עושים למיגור טרור ההצתות?
פיגור מסוכן בתורת הלחימה של צה"ל: מבחן התוצאה של מלחמת לבנון 2 ומבצע "
עופרת יצוקה" היה - מפלה. מי מנע את עידכון תורת הלחימה של צה"ל למצב האסטרטגי הנוכחי? ובמיוחד - כשמדברים על הכוונה לצאת למבצע "עופרת יצוקה 2"?
מחדל ההשלמה עם עלילות הדם: מאז תחילת שנות הגלות היו עלילות הדם על יהודים דלק בטוח למסעי טבח. מאז הקמת המדינה, אמור היה מצב זה להשתנות, כשלרשות המדינה אמצעי-נגד לדיכוי עלילות. הזנחת השימוש בהם גורמת לנזקים בקנה מידה היסטורי ומהווה פשע בפני עצמו נגד העם היהודי ומדינתו. מישהו חייב לבדוק מי אשם בהשלמת הממסד והתקשורת בישראל עם עלילות הדם המופצות בעולם ומשרתות את מסע הדה-לגיטימציה של המדינה.
השלמה עם אופנת הפסטיבלים של שנאה לישראל: שנה אחר שנה מתפשטת בקמפוסים האמריקנים, שם צומחת מנהיגות העתיד, האופנה לקיים "שבוע שנאה לישראל" - למען חרם, נישול וסנקציות (BDS). מחדל הטיפול בתופעה זו ייצור מצב בו לא יהיה לנו בעוד כמה שנים עם מי לדבר בממשל האמריקני. אף אחד לא אחראי לכך אצלנו?
מחדל אי-השילוב של ישראל במניעת משבר הנפט: ב-2003, עם תחילת המתקפה האמריקנית על עירק, קיבלו קברניטיהם דף המלצות לניצחון במלחמה, מהגוף שצבר את הניסיון העשיר ביותר במלחמה נגד האימפריאליזם הערבי - פורום ותיקי מלחמת העצמאות של ישראל. אחת ההמלצות החשובות הייתה - להחיות מחדש את קו הנפט מעירק לחיפה, תוך שחרור המערב מהתלות במיצרי הורמוז הבעייתיים וחיסכון של 5,000 ק"מ שיט של מיכליות בכל כיוון. התזכיר נמסר גם לשר החוץ בישראל, כדי לקדם את הרעיון במישור הדיפלומטי הגלוי והסמוי. מאז, לא קרה כלום, ורק היום רואים כולם את איוולת ההחמצה. אף אחד לא אחראי לכך?
רכבת אשדוד-אילת, כגשר יבשתי ים-תיכון-ים-סוף: מזה עשרות שנים מונחת אצל קברניטי המדינה תוכנית לגשר יבשתי כנ"ל, על התועלת המצופה ממנו בקנה מידה בינלאומי. ביצוע התוכנית לא דרש כסף ממשלתי. כיום, מישהו נזכר בה, אך בכוונה לבצע אותה בצורה מעוותת, עם בזבוז כסף ציבורי רב. אף אחד לא שואל איך זה קרה?
מחדל ההגנה ממתקפת טילים: מומחי ביטחון מתחרים ביניהם באומדן המספר הענקי של טילים המאיימים עלינו, אך אף אחד לא מעז להודות שמערכת "כיפת ברזל" לא תוכל לתת תשובה להתקפה בהיקף כזה. בשנים האחרונות התקדם מאוד פתרון בעיה זו באמצעות מערכת לייזר. אף אחד לא שואל מי אחראי להמשך השקעות הענק ב"כיפת ברזל" - במקום לקדם את פתרון מערכת הלייזר, הנמצא בהישג יד.
במשטר דמוקרטי, כדי לאלץ את הממסד השלטוני למלא את חובתו לציבור, חייבת תקשורת אחראית להציג לציבור את מחדלי השלטון, כדי ליצור לחץ לתיקונם. אם זה לא נעשה - אין טעם להילחם על חופש הדיבור והפרסום, שיתרכזו בדברי הבל אך יעקפו את הבעיות הרציניות באמת.
