מי שקרא את ספרו של
בנימין נתניהו "מקום תחת השמש" מתקשה להבין את שגיאותיו של ראש הממשלה בנימין נתניהו במהלך כהונתו הנוכחית. הבולטות שבהן הן נאום בר-אילן והנכונות ללכת בתלם ולהצטרף למצעד האיוולת של "פתרון" שתי המדינות, העברת ההגה בפועל לידיהם של מי שנכשלו בתפקיד ראש הממשלה כלומר
שמעון פרס ו
אהוד ברק אשר מושכים בחוטים גם היום, והדרך המסוכנת שבה הוחזר
גלעד שליט לביתו.
ראש הממשלה מנסה לקנות לו שקט מחוץ ומבית, אבל שקט זה הוא זמני, מטעה ובוגדני. מבחוץ - ברק חוסיין אובמה אינו נושך לפי שעה, אבל עלול לחזור לסורו אם חלילה יזכה בבחירות. מבית - התקשורת מחבקת את נתניהו מול
משה פייגלין ושמחה בניצחונו על מי שנאמן יותר ממנו לעקרונות האמיתיים של הליכוד ושל נתניהו עצמו (למעט בתחום המאיים של "תיקון עולם במלכות שדי"). אבל החיבוק הזה הוא זמני, והחצים המורעלים כבר מושחזים, תוך ניצול לא ענייני של פרשיות העולות לסדר היום הציבורי, אך הטיפול בהן הוא לפעמים ענייני ולפעמים כלי לניגוח נתניהו: השתמטות החרדים תוך השכחת השתמטות הערבים והשתמטות המחרידים מן השמאל הקיצוני; סוגיית
הדרת נשים המוציאה שם רע ליהדות האמיתית; פרשת
נתן אשל; ועוד.
נתניהו, קרא שוב את "מקום תחת השמש" מן הראוי שראש הממשלה ייקח פסק זמן ויקרא שוב את ספרו, המלמד שעמידה איתנה בפני טרור וסחטנות ("מחוות" ו"צעדים בוני אמון") מקנה לישראל מקום תחת השמש, בעוד שכניעה לאויב (לרבות אבו-מאזן, מכחיש השואה "המתון") עלולה להסתיים במקום תחת הים. הפצצה הפלשתינית (מדינה פלשתינית בלב ארץ ישראל) מסוכנת יותר מן הפצצה האירנית.
מכאן נובע שיש להיזהר מפני המלכוד הכרוך בקניית "שקט תעשייתי" מידי הרביעייה הבינלאומית במחיר של נכונות להעביר עוד שטחים ועוד סמכויות לידי אבו-מאזן ומרעיו. חלק ניכר מן הסכנות בהווה נובע מן המשגה החמור של אדריכלי אוסלו, אשר טיפחו ציפיות מוגזמות בצד השני, שההתפכחות מהן הייתה והינה תהליך הרה-אסון. ע"ע מלחמת אוסלו. אסור לפיכך להוסיף אשליות.
היבט אחר של מלכוד אוסלו מתייחס לאופי השליטה ביהודה ובשומרון בעתיד הקרוב והרחוק. השאלה המרכזית היא אם אזורי A יהיו איים בים ישראלי, או שמא יישובים יהודיים, כמו אריאל או כרמיאל (דינן אחד), יהוו איים באוקיינוס ערבי.
להפסיק לאלתר את הבנייה הערבית עוד יש להזכיר לנתניהו את נוסחת ההדדיות הרשומה על שמו: יתנו - יקבלו. כל עוד אין בנייה חופשית של ההתיישבות היהודית, המעוכבת על-ידי הברית הבלתי קדושה של
יריב אופנהיימר + אהוד ברק +
דורית ביניש ועל-ידי ההקפאה בפועל מטעם ממשלת נתניהו, אסור שתהיה בנייה ערבית. לפיכך יש להפסיק לאלתר את בניית העיר הערבית רוואבי. לא ייתכן שרק הצד הערבי יקבע עובדות בשטח. כאמור: יתנו - יקבלו.
תהליך אוסלו הוגדר - בצדק - על-ידי נתניהו-של-פעם כתהליך הרה-אסון לישראל, בין השאר בגלל העובדה שיש בו צד אחד שנותן ומוסר וצד אחר שסוחט ומקבל. הגדרה זו נכונה גם כאשר נתניהו הציב את עצמו בדיוק במרכז המפה הפוליטית.
והערה לפרשנים הפוליטיים: מכיוון שנתניהו נמצא בדיוק במרכז המפה הפוליטית, הגורמים שמשמאל לו אינם מרכז-שמאל אלא שמאל-שמאל: התאומות זהבה לבני וציפי גלאון, הדוקטור לעתיד-לשעבר
יאיר לפיד ויו"ר העבודה
שלי יחימוביץ'. כאשר הליכוד בראשות נתניהו הוא מפלגת המרכז, כל אלה הם שמאל-שמאל, ואם חלילה יזכו בבחירות הם יישענו על
אחמד טיבי, חובב השאהידים.
