א. שכחו אותו בבודרוס 2 כבר מזמן העתי למסקנה, שהמציאות עולה על כל דמיון חולני - ובעיקר, אצלנו. כוח מחטיבת השריון "ברק" פעל בכפר בּוּדרוּס שבאזור רמאללה ואיבד אחד מחייליו. על ההמשך יש כמה גרסאות (שכנראה, מקורן בטיוח ובכסת"ח, החביבים כל כך על מערכת ביטחוננו).
בתחילה פורסם, כי החייל נותק לכמה רגעים מהכוח. מקומיים סיפרו, כי חייל, שנותר מאחור, היה מפוחד מאוד וביקש משני כפריים לסייע לו לצאת מהכפר, והם הביאוהו לגדר ההפרדה.
וגרסת דובר צה"ל: "במהלך פעילות מבצעית נוצר נתק למספר דקות ספורות בין הכוח לאחד החיילים, הנושא נמצא בתחקיר".
כמובן. הדובר האדיר של צבאנו המופלא רק שכח לספר, כי יופקו לקחים מהאירוע. כרגיל.
כעבור יום כבר שופר הסיפור. עתה כבר נמסר, כי מג"ד שריון הושעה בגין האירוע. וכמובן, לרגע לא נותק הקשר (עין) עם החייל שנשכח. בקיצור, יש על מי לסמוך. דיברתי עם זקנתי, שדיווחה, כי התרשמה מאוד מכזבי המערכת.
כזכור, לפני כחמש שנים נשכח חייל מחטיבת "גולני" בפעולה בחאן יונס שברצועת עזה, ואותר רק לאחר שחבריו כבר חזרו לשטח ישראל. גם אז המציאו סיפור, כי החייל נרדם, ואחד מחבריו ענה במקומו כשקראו את "מספרי הברזל".
ב. ניצול הפלוראליזם "ביסוד ההגות של האיסלאם הרדיקלי עומדת הלגיטימציה האלוהית, שניתנה למאמינים, לשחזר את עוצמת האיסלאם ולהשליטו על העולם באמצעים של כוח, של הרג, של טרור, של הונאה ושל תחבולה. דוקטרינה זו מעניקה לגיטימציה לעוינות ולאלימות, לחיסולים ולעימותים בעלי אופי של פגע-וברח, להתקפות טרור נגד סמלי תרבות, נגד צירי תנועה ונגד מטרות אזרחיות בלב ישות האויב". כך הסביר המזרחן ראובן ברקו בערב עיון במרכז למורשת המודיעין (מל"ם) בגלילות לרגל השלמת עבודת המחקר שלו לתואר דוקטור על האיסלאם הרדיקלי.
ברקו - סא"ל באמ"ן, ואחר כך יועץ לענייני ערבים בדרגת ניצב-משנה במשטרת ישראל - חקר את הקוד התפעולי האיסלאמי לפי משנתו של שיח' מוניר אלע'דבאן כמדריך לתנועות איסלאמיות פונדמנטליסטיות. ברמה הפילוסופית וברמה המעשית מציג שיח' אלע'דבאן מורשת, דפוסי חשיבה ודפוסי פעולה, המהווים חיקוי ויישום של ארבעת שלבי צבירת העוצמה בימי הנביא מוחמד ועליית האיסלאם. השלבים האלה מהווים למעשה 'קוד תפעולי' רלוונטי גם לימינו, ויש לו ערך רב בבואנו לנתח את המצב.
הקוד התפעולי מתווה את מסעו של האיסלאם ואת הפיכתו לבעל עוצמה ושליטה על העולם כולו לאורך ארבעה שלבים: קריאת-תיגר נגד הכופרים והגירה, התמקמות והתבססות במובלעת, כינון מדינה צבאית וכיבוש מעוזי היריב.
הרלוונטיות של הקוד התפעולי של אלע'דבאן לימינו הוצגה במחקר באמצעות השוואה לדוקטרינרים איסלאמיים רדיקאלים אחרים, והיא סיפקה הסבר אפשרי לממצאי תצפית, שנערכה באחרונה במובלעות של אנשי איסלאם רדיקלי בעולם, במיוחד באירופה. לדברי ברקו, ניתן לעשות שימוש בקוד התפעולי בימינו ככלי להבנה טובה יותר של מהלכי המוסלמים הפונדמנטליסטיים המיישמים אותו.
הדוקטרינה הפונדמנטליסטית מקצינה לאורך ארבעת שלבי ההתעצמות כלפי האויב (הנוצרים ובעיקר היהודים). האיסלאם הרדיקאלי משוכנע בניצחונו ההיסטורי. לכן, הוא מצדד בנקיטת דרכים של אופטימיות ושל סבלנות, והוא טעון מזימתיות ורדיפה, הסתרה ומניפולציה ושרוי במצב של איום ושל נחיתות. לפי דוקטרינה זו ניתן לנהל דיאלוגים זמניים ומניפולטיביים עם יריבים, שיאפשרו מרחב תמרון להתעצמות ולרווח זמן, אך היא שוללת את קיומם של דיאלוג ושל דו-קיום בין האיסלאם לבין האחרים. במובלעות האיסלאמיות בעולם עושה המאמין שימוש מכוון בפלוראליזם, בחופש הפרט ובדמוקרטיה כדי להרוס את החברות הלא-איסלאמיות, המארחות את הקהילות האיסלאמיות, ולממש בסופו של דבר את כיבוש מעוזי היריב. אין צורך בהנהגה מרכזית למימוש החזון לכינונה של מדינה איסלאמית. כל מאמין תורם את תרומתו האיכותית למימוש ינצחונו ההיסטורי של האיסלאם בבוא הזמן.
ג. סופר בולט ומושכח מי שקיבלו לידיהם את הקושאן על הצדק ועל הנאות, נטורי קרתא של הספרות העברית ושל החינוך, שנאו את שרגא גפני, שהלך זה עתה לעולמו בשיבה טובה. ילדי ישראל בגילי המופלג וגם צעירים ממני אהבוהו. אומנם הם הכירוהו כ"אבנר כרמלי", כ"און שריג" וכעוד שמות-עט, שבחר להשתמש בהם ביצירותיו לנוער.
היה לי יתרון גדול על הרבה נערים, כשמינו אותי בכתה ו' לספרן בית-הספר. לכאורה, הייתי צריך להיות פקק, שימלא מקום איש צוות, שחסר בסגל בית-הספר, ולהשאיל לחבריי ספרים, ולסדרם על המדפים. ראיתי את תפקידי אחרת: קראתי את כל מה שעניין אותי על מדפי ספריית בית-הספר - לפעמים על חשבון שיעורים; ובעיקר, אחרי שעות הלימודים, עד שהגיעו המנקים.
שנים רבות אחרי שקראתי את ספריו, כנער, הכרתי את שרגא כהיסטוריון וכעורך, ועבדנו במקביל במחלקת ההדרכה של צבאנו. אותי ריתקה יותר דמותו כלוחם לח"י. ואחר כך - כסופר, שכתב את אחד האפוסים המופלאים של מלחמת הקוממיות, הקרב על מבצר ויליאמס (שאפילו הוסרט לסרט קצר של רנן שור).
כמובן, הפטריוטית המוגזמת של גפני, הייתה לצנינים בעיני מחנכי הדור, שרוממות הערכים הייתה לנגד עיניהם תמיד (בעיקר, כשדובר על חלוקת פרסים וכיבודים ביניהם). מבחינה זו לא שפר גורלו מגורל יגאל מוסינזון בעל חסמב"ה.
היבט מעניין בתולדותיו של שרגא גפני הייתה, לדברי אלי אשד, ההתעלמות של האגודה הישראלית למדע בדיוני מיצירתו - למרות שהמציא את דנידין הגיבור הרואה ואינו נראה.
בראשית העשור הקודם הציע אשד לאגודה לבחור בגפני כאורח כבוד באחד מכנסיה, בגלל תרומתו הגדולה מאוד לספרות הפנטזיה והמדע הבדיוני הישראלי. "נציגי האגודה סירבו בתוקף, גם בגלל שהתקשו לראות בסדרה על הילד הבלתי נראה הנלחם באויבינו סדרת 'פנטזיה' אמיתית, וגם כי גפני הוא דמות שנויה במחלוקת מבחינה פוליטית", כתב אשד.
"גפני לא הוזמן מעולם לשום כנס" - ממשיך אשד - "אולם הסופר הישראלי היושב באנגליה לביא תדהר שמע ממני על הפרשה, וכתב סיפור באנגלית בשם The Master (ניתן לקריאה ברשת), מעין סיפור היסטוריה חלופית על הסופר "שאול כנען" המבקר בכנס מדע בדיוני ישראלי ומנסה להתמודד במהלכו עם ההבדלים בין החברה הישראלית העכשווית וגיבורי התרבות שלה, לבין הגרסאות שלה שאותם תיאר בספריו המרובים. הסיפור של תדהר הוא בעיני מחווה אולטימטיווית לחייו וליצירתו של אחד מסופרי הילדים הישראלים הבולטים ביותר, לטוב ולרע, לאורך שנות קיומה של מדינת ישראל".
ד. מלחמות מוזרות (9) כ-1,300 לוחמים וכמות דומה של אזרחים נהרגו במלחמה, שנמשכה ארבעה חודשים, במולדובה, עם התפרקות ברית-המועצות, אחר שנים של מתיחות בגבולה המזרחי.
כשני שלישים מתושבי המדינה הצעירה רצו, שתהיה חלק מרומניה, או קרובה אליה. השאר רצו להית קשורים לרוסיה. וכיוון שכל ויכוח אפשר לפתור במלחמה, פרצו קרבות די מוזרים בין הצדדים. ביום הם ירו אלה על אלה והשיבו אש אל מקורות הירי; ובשש בערב לאחר יום קרבות נפגשו הצדדים הלוחמים בבתי-המרזח (שנותרו משותפים, כיאות למלחמת אזרחים), וכרתו בריתות והסכמים לא לירות אלה על אלה (הרי הם שכנים), אלא רק על אחרים.
המלחמה הסתיימה - לגבי מי שלא נהרג בה - ב-21 ביולי 1992, בדיוק 142 יום אחרי שפרצה, ולא שינתה דבר.
ה. שפה עשירה עברית אינה שפה קלה כיוון שאינה דלה. חוץ מתופעות מוזרות ונדירות (שלג, גשם, שלום וכו') יש בה ריבוי של פעלים ושל מילים. לרגל ט"ו בשבט הבא עלינו לטובה (ולא כל כך למען הדיאטה), נזכרתי בריבוי הפעלים החקלאיים בשפתנו.
שתילים שותלים, או נוטעים, וזרעים זורעים. ואחרי שצמחו, והבשילו - קוצרים, אוספים, וגם קוטפים. ואזי בוצרים ענבים, אוֹרים תאנים, גודדים תמרים, מוסקים זיתים, קונְבים בצלים; ובלילות, כמאמר המשורר, מכופפים בננות.
