העלאת שכר הרבנים - שערוריה לשמה!

קבינט השרים החברתי-כלכלי אישר בישיבתו בשבוע שעבר (31.1.12) החלטה לפיה יועלה שכרם של רבני ערים וישובים בעד 143%, כבר מתחילת חודש מרס הקרוב. ההצעה להעלות בצורה כה דרסטית שכר הרבנים, סוכמה וגובשה על-ידי השר לשירותי דת, יעקב מרגי (שס) ובתיאום עם שר האוצר יובל שטייניץ. בעקבות ההחלטה: רב המכהן בישוב בו עד 10,000 תושבים, המשתכר כיום 7,200 שקלים, יקפוץ שכרו ל-17,500 שקלים - זו עלייה תלולה וכמעט חסרת-תקדים של 143%! שכר רב בישוב שבו עד 50,000 תושבים, יקפוץ מ-9,975 שקלים ל-23,000 שקלים - עלייה של 131%. רב בעיר גדולה, של למעלה מ-100,000 תושבים, שהשתכר עד עתה 15,175 שקלים, תעלה משכורתו החודשית ב-69% והוא ישתכר מעתה 26,671 שקלים: איך אומרים? הלוואי עלינו! החלטה שערורייתית בהחלט יש לציין כי הקבינט החברתי-כלכלי הוא גוף שמתנהל בדלתיים סגורות והפרוטוקולים מישיבותיו אינם מתפרסמים. נוסף על כך, לא נערך דיון ציבורי מקדים בנושא וההחלטה התקבלה תוך חשאיות יחסית. בשעה שלמדינה "אין כסף" לילדים מוזנחים ורעבים ו"אין תקציב" לממן לאוכלוסיות חלשות שירותי חינוך, בריאות ורווחה ראויים, וכאשר "אין כסף" לתרופות מצילות חיים - מחליטים חברי הקבינט החברתי-כלכלי לאשר, ללא בושה, העלאות שכר כה מפליגות לרבנים ששכרם גם כך לא נמוך, על חשבון משלם המיסים הישראלי - על חשבוננו. העלאת שכר הרבנים נעשתה לדעתי משיקולים פוליטיים ולא ענייניים על-מנת לרצות ולהיות ב"יחסים טובים" עם המפלגות הדתיות ובמיוחד עם מפלגת שס. מדובר פה לדעתי בשערוריה שאין לעבור עליה לסדר היום. לא שמעתי ולו שר או חבר כנסת אחד המגנה בפומבי את ההחלטה השערורייתית. גם קולם של חברי כנסת "חברתיים" לא נשמע בעניין זה, והרי כל מיליוני השקלים שיועברו לתוספות לשכר הרבנים הם על חשבון שירותים בסיסיים לאזרח. ציבור אדיש - משלם! אגב, השבוע עומדת ההסתדרות להשבית את המשק בדרישה לשפר שכרם ותנאי עבודתם של עובדי קבלן. יש להניח כי שר האוצר ונציגיו ייאבקו על "כל שקל" שיינתן או לא יינתן כתוספת לעובדי הקבלן שראויים וזכאים, ללא ספק, לשיפור משמעותי בשכרם ובתנאי עבודתם; אך ברור שגם אם האוצר יסכים לתוספת שכר לעובדי הקבלן, היא תהיה קטנה מאוד. מה לעשות שמאחורי עובדי הקבלן לא עומדת מפלגה כלשהי כמו לרבנים והם נמנים על החלשים בחברה. אין מה לומר, מנהיגינו ונבחרינו איבדו את הבושה, אבל גם אנו האזרחים אשמים במצב שנוצר: באדישותנו ובשתיקתנו אנו נותנים להם למעשה אישור, בשתיקה, לגזול כספנו - כספי הציבור, ואנו ממשיכים לבחור בהם, הגם שברור שרבים מהם דואגים רק לעצמם ולמקורביהם. הציבור אדיש, הציבור משלם! נציגינו בכנסת ובממשל מעלים לעצמם ולמקורביהם את שכרם ותנאי העסקתם על חשבוננו ומכספנו, ואנו שותקים בדרך כלל, והגיע הזמן ליטול מהם את הזכות להעלות לעצמם את השכר ומי שתקבע את שכר חברי כנסת ואנשי ציבור תהיה ועדה חיצונית אובייקטיבית. בואו נאמר להם "לא עוד!". נציגי האוצר "מרגיעים" ואומרים כי מיליוני השקלים שיידרשו מדי שנה לתוספות המפליגות לרבנים לא יפרצו את מסגרת תקציב המדינה ויבואו מקופת המועצות הדתית - גוף המתוקצב על-ידי המדינה והרשויות המקומיות. היו בטוחים כי ראשי ובכירי הרשויות "ידאגו" לממן התוספת של מיליוני השקלים לרבנים לא על חשבון תנאי שכרם שלהם ושל מקורביהם (חס ושלום!), אלא על חשבון שירותי דת לתושב הפשוט, שירותי חינוך, רווחה וכיוצא בזה, וכי מי שייפגע יותר מכל הם התושבים החלשים והלא מקורבים. לצמצם מספר הרבנים המשתכרים אין לי דבר נגד הרבנות, וכאחד שגדל בבית דתי מפד"לי מכיר אני היטב את מערך הדת בארץ, והוא כידוע לוקה לא מעט ב"קלקולים" ובמינהל ציבורי לא תמיד תקין. יש רבני ערים וישובים בעלי שיעור-קומה, אולם יש ביניהם לא מעט בעלי רמה תורנית ואישיותית נמוכה אשר נבחרו על-ידי עסקני מפלגות רק בגלל השתייכותם למפלגה הנכונה. רבני ערים וישובים לא מחתימים, לפי מיטב ידיעתי, כרטיס נוכחות (אולי היום זה שונה) ואין עליהם פיקוח של 'איפה היית' ו'מה עשית'. יש רבנים המקדישים יומם וליל לקהילתם, ויש כאלו שלא רואים אותם ימים רבים בעיר או בישוב בו הם מכהנים, הם עסוקים בענייניהם האישיים ולא פעם הם עומדים בראשות ארגונים, ישיבות ומוסדות דת ונשלחים מטעמם לחו"ל: לגייס כספים וכיוצא בזה. ראוי אפוא, לאור האמור לעיל, לבחון ולשקול להקטין באופן משמעותי את מספר הרבנים המקבלים משכורת מקופת המדינה ובמיוחד בישובים בהם רוב הציבור המתגורר בהם הוא חילוני ואינו נזקק לשירותי הרבנים והעסקתם שם מיותרת. קהילה שמעוניינת ברב תממן אותו בעצמה, ויש להניח שתקפיד שיהיה זה רב ראוי ומתאים לקהילה.