בשבוע האחרון נחשפנו לפרשה במרכזה תאומים בני ארבעה חודשים אשר הגיעו לביה"ח שיבא עם חבלות בגופם. במהלך השבוע נפטר אחד מהם, והבת נותרה בחיים (נאחל לה בריאות ואריכות ימים). פרשת התאומים עודדה שיח פומבי במרכזו עמד החשד כי החבלות בגופם הרך, הן תוצר של טלטול.
המומחים הכבירו הסברים באשר להבדלים שבין נענוע רך, לנענוע גס, ההבדלים שבין ערסול לבין טלטול, ואני באופן אישי חשתי- בלבול. בעיקר ניסיתי לענות לעצמי על השאלה כיצד האיסוף המדוקדק של "חומר" ו"עובדות רפואיות" פוסח על עובדה רפואית חשובה לא פחות - היותם של התאומים תוצר טיפולי הפוריות. עובדה זו, שעה שצוינה, נעשתה רק בכדי להעמיד זכות על-כנות כוונותיהם של ההורים ועל דאגתם לרווחת ילדיהם אשר כמהו להיוולדם.
אין התייחסות לתמותת תינוקות תוצרי טיפולים לאמור: אם הילדים הם תוצר טיפולי פוריות, הרי שבבסיס הנטייה ההורי מונחת הערגה והכמיהה לילדים. כמיהה שאינה יכולה להסתכם בטלטול. עם זאת, ברצוני לדרוש לנתון זה, מזווית שונה במעט, המתמקדת דווקא בשיח הרפואי שהכביר בנושא הטלטול וזנח את נושא הטיפול. ואם להמשיך ולהקשות מדוע הופיעו בדיווחים נתונים סטטיסטיים מכל העולם בנוגע לתמותת תינוקות מטלטול ולא לגבי תמותת תינוקות תוצרי טיפול.
גם את ההסבר לכך אפשר למצוא בספרות המחקרית, המדגישה בסכויי הצלחות טיפולי פוריות, בכדי לנסוך תקווה בהורים, ובמקביל זונחת בקלות יחסית את שיעורי הכישלונות. אפשר לייחס זאת לשיח פרונטליסטי המעודד הולדה, הצלחות של טיפולים, במיוחד בעידן הנוכחי בו נעשים מאמצים טרנסאטלנטיים לייצר תינוקות ברחבי העולם, וקצרה היריעה מלתאר תופעות אלו.
עם זאת, בשעת הצער והיגון שירד על עולמם של ההורים, כיצד נשכחים כל הנתונים המחקריים - רפואיים בדבר נזקים ומחלות הנוצרים בקרב תינוקות תוצרי טיפולי פוריות. הספרות המחקרית, מצביעה על סיכונים המתחילים מפעולת האיקסי המבוצעת בביצית, וממשיכים להריון המלווה ביתר לחץ דם ומסתיים בניתוח קיסרי.
אבל באופן ספציפי יותר פורטת הספרות המחקרית את מכלול הנזקים האפשריים לתינוקות תוצרי טיפולי הפריה, ומגדירים אותם בשם הכולל תחת קטגוריה של אבנורמליות. קטגוריה זו מפורטת היטב והיא כוללת ראשית נתונים סטטיסטיים, שמספקת האגודה הבריטית לפריון . 2-3 תינוקות מכל 100 תינוקות הפריה יכנסו לקטגוריה של אבנורמליות. אבנורמליות זו כוללת: נזקים גנטיים בקרב תינוקות הפריה - נזקים הנוצרים במהלך הפעולה החוץ גופית בחיבור הזרע והביצית.
בעיות בלב, הטבעה פסיכולוגית אשר עלולה לגרור בעקבותיה נזק מוחי, עלייה במספר כרומוזומי X ו- Y ( תופעה המקושרת ללקות מוחית בקרב תינוקות 1:166 בקרב תוצרי טיפולים בהשוואה ל-1:500 בקרב תינוקות שאינם תוצרי טיפולי פוריות). הסיכוי לשיתוק מוחי גבוה ב-7% יותר בקרב תינוקות תוצרי טיפולי פוריות. בנוסף לכל האמור מפרטת הספרות המחקרית רפואית גם פתולוגיות נוספות ומכנה אותן בשם הכולל "פתולוגיות אחרות מולדות" ולגבי קטגוריה זו גם הרופאים טוענים בגלוי כי אין להם הסבר שלם להיווצרותן של פתולוגיות אלו.
נדרשת בחינת ליווי צמוד ותמיכה בהורים לסיכום דווקא שיח המומחים שהתמקד בטלטול טוב היה לו להתמקד דווקא בנתון החשוב כי התאומים הם תוצר של טכנולוגיות רבייה חדישות, וישנם עדיין אזורי אי וודאות באשר ללקויות אפשרויות בקרב תינוקות אלו. אני חשה צורך עז להזכיר כי בחברה המעודדת ילודה, בחברה המאפשרת נגישות מקסימלית לטיפולי פוריות, חייבת להיעשות התייחסות זהה לתוצרי הטיפולים ולהוריהם. מנגנוני בקרה, בחינה ליווי צמוד ותמיכה בהורים הם במסגרת נאה דורש נאה מקיים. ולבסוף, בסיכום חיבורי זה אני נזכרת בתיאורה של אדריאן ריץ' בספרה ילוד אישה, כך היא טוענת שם ביחס לרגשות אשם אימהיים:
" האשם, האחריות חסרת הכוח לחיי אדם, השיפוט והאשמה, הפחד שלה מכוחה שלה, האישה שמגישה לילדיה את המזון אך לא יכולה לשבת איתם, האישה שכל הלילה לא ישנה ובבוקר לא מצליחה לקום ממיטתה, האישה אשר ממרקת את כתם הלכלוך שוב ושוב מהשולחן האשם, האשם האשם...
