התרבות בשירות הכיבוש

"מִי אַתֶּם דָּמַי רוֹתְחִים בִּי? דְּמֵי דּוֹר הַמִּדְבַּר? כֵּן! דַּם כּוֹבְשֵׁי כְּנַעַן דָּמִי הוּא, קוֹלֵחַ וְאֵינוֹ נָח, שׁוּב קָרָא לִי הַשִּׁיר הָעַז, מַנְגִּיִנַת דָּם וָאֵש: עֲלֵה בָּהָר וּרְעַץ הַכַּר, כָּל מַה שֶׁתִּרְאוּ - רַשׁ !" - עם שורות אלו מתוך השיר "מנגינה לי" של שאול טשרנחובקי נפתח באלו הימים סיור של תלמידים, הבאים לסיור מורשת בעיר חברון. על-רקע של רחובות ריקים, בהם נושבות רוחות רפאים, כי נמנע מאלפי תושביהם הערבים לחיות בבתיהם, שומעים תלמידים בסיור, שזכה לשם סיורי מורשת - "כָּל מַה שֶׂתִּרְאוֹ - רַשׁ !" כמאתיים מורים בישראל החליטו, שהם לא ייתנו ידם למעשה האימים שאין בו תרבות ואין בו חינוך. ראויים המורים למלוא התמיכה הציבורית לנוכח דרישתם לא להעמיד את התרבות בשירות הכיבוש. משרד החינוך מתעקש שלתוך מציאות של רחובות רפאים, שתושביהם הערבים גורשו מבתיהם, יחשפו תלמידים מרחבי הארץ להאזין לדברי מתנחל, שקורא בפניהם פסוק מנווט דרך ומורה הלכה לחיינו בארץ הזו - "כָּל מָקוֹם אֲשֶׁר תִּדְרוֹך כַּף רַגְלְכֶם בּוֹ לָכֶם נְתָתִיו" (יהושע א' 3) משרד החינוך יוצר באלו הימים ערוץ תקשורת של תרבות ומורשת, בו הוא מעמיד במקום האויב הכנעני את מה שהוא רואה האויב הערבי. למתנחל חמוש ברובה ניתנת כל הבמה ומתאפשר לו להקריא בפני התלמידים בסיור המורשת ים של מילים, ובתוכם פסוק מספר דברים כ' 16 - "מֵעֲרֵי הָעַמִּים הָאֵלֶה ...לֹא תְּחַיֶּה כָּל נְשָׁמָה". על-רקע עיר, שאלפים מתושביה גורשו מבתיהם, מתאפשר באדיבותו של שר החינוך למתנחל גאה לקרוא בפני תלמידי מערכת החינוך - "לֹא תְּחַיֶּה כָּל נְשָׁמָה", אך בצו משטרת ישראל נמנע השמעת קולה של ישראל שוחרת שלום בפני התלמידים.

במה רק לרעיונות התרת דם של תושבים ערבים

בסיורי המורשת של משרד החינוך פוגעים במורשת אבות. אל מול רחובות ריקים, מהם גורשו ערבים ילידי המקום, לא קוראים בפני תלמידים פסוקי מקרא, המחייבים קליטת האחר ושיתופו בחברה. לא ניתנת במה לביטויי הומאניזם מקראי, המחייבים שוויון הגר ואהבה כלפיו (דברים י' 19, כ"ד 17). אין מקום גם לביטויי הכמיהה לחרות האדם בשירת שאול טשרנחובסקי. הבמה היא רק לרעיונות התרת דם של תושבים ערבים בני הארץ הזו. אסור להשלים עם מתן במה בסיורי מורשת לגורמי ימין הזוי , המתירים את דמם של בני הלאום הערבי . שר החינוך בישראל פתח את סיורי מורשת למפגש עם מרעילי בארות , העומדים מול קהל תלמידים מרחבי הארץ , ומזכירים להם את ההוראה לפיה לאחר שאלוהי ישראל יביא אותנו אל המנוחה והנחלה - "תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק , לֹא תִּשְׁכַּח!" מתן גיבוי לגישה, שבבסיסה קיימת התעלמות מאנושיותם של עמי כנען ודמוניזציה מוחלטת שלהם תוך העתקת הגישה כלפי בן הארץ הזו החי בחברון, זו לא עשייה חינוכית, זו נתינת יד למעשה פשע בלתי נסלח.