קוראי News1 מכירים פה את יהודה דרורי ככותב מאמרים פוליטיים חוצבי להבות, אולם הוא בעצם אדם רב-כישרונות שאני מכירו מאז היינו יחד באוהל סיירים בגדוד 890.
לפני כשנה הוא החליט לכתוב רומן בלשי. הוא קרא לכך "ספר טיסה" - דהיינו, ספר שאתה לוקח למטוס או לחופשה, ספר שאתה קורא בשקיקה מהעמוד הראשון עד האחרון ללא הפסק.
בספרו זה, "רומן הוליבודי", הוא חצה יבשות, הציג שתי גיבורות ראשיות פלוס שני גיבורים ראשיים עם עוד כמה דמויות משנה מעניינות, קוקטייל של ניאוף-תחמון-קומבינה-מאפיה-יאקוזה-רצח-הוליבוד-מלחמת ששת הימים-יהדות-גיור-שואה... ואולי עוד נושאים שאיני זוכר, אבל מין עלילה מרגשת שלא נתקלים בה כל יום.
את כל אלה לוקח דרורי ובונה רומן בלשי קולח שנקרא בשטף, שכולו טוב-לב וניצחון על הרוע. הגיבורה, צעירה ישראלית לשעבר שסיימה לימודי תואר שני כשהתזה שלה: "אוטוביוגרפיה חייבת להיחקר לגבי העובדות לפני שתודפס". היא נשכרת על-ידי הוצאת ספרים גדולה בניו-יורק לחקור ולערוך מחדש אוטוביוגרפיה משעממת של שחקנית הוליבודית מפורסמת. היא נוסעת להוליבוד ולחיפה ובחקירותיה חושפת סוד אחר סוד, הפתעה אחר הפתעה.
יהודה דרורי מוכיח לנו שאפשר לבנות עלילה מרתקת בלי תיאורי אלימות, בלי פצצות סירחון עם הרבה אהבה וסקס אך ללא פורנוגרפיה. לרגע מתלבט הקורא אם אין רומן-בלש זה כסות לסיפור אמיתי, אבל רק לרגע, בעצם מה זה משנה? הקריאה השוטפת והקצב המסחרר מאפשרים לנו לשכוח מבעיות היומיום ומהצרות הציבוריות, להתרווח על הכורסה ולהפליג למחוזות רחוקים.
