אמת לשעתה, תקשורת חוקרת?

בדיוק בשעה שהרדיו דיווח על פסיקתו של בית המשפט העליון בפרשת אילנה דיין הופץ בדואר האלקטרוני הסיפור הבא: ישראלי שביקר בגן החיות בלונדון נתקל באירוע מצמרר. ילדה שביקרה במקום והתקרבה יותר מדי לכלובו של האריה נקלעה למצוקה נוראה: האריה הצליח לאחוז בשרוולה והחל למשוך אותה אליו. ההורים המפוחדים זעקו, אבל הישראלי לא איבד את עשתונותיו, הצליח להלום בעוצמה רבה באפו של האריה וזה שמט את קורבנו. הילדה ניצלה והוריה הודו למציל האלמוני. עיתונאי שהיה עד ראייה להתרחשות שיבח את המעשה האמיץ והבטיח לכתוב על כך בעיתונו. הוא ביקש מהמציל האלמוני מספר פרטים לצורך הכתבה: מאיזו ארץ הוא, במה הוא עוסק, ומה השתייכותו הפוליטית. הישראלי ענה: אני מישראל, אני משרת בצה"ל, והצבעתי לליכוד. למחרת נכתב בעיתון בהבלטה: ישראלי ימני תקף מהגר מאפריקה וגנב את ארוחתו. אין גבול למגמתיות ולחד-צדדיות השולטות בתקשורת, לא רק בלונדון אלא לא פחות מכך גם בישראל. זכורות לרע עלילת הדם כנגד צה"ל על רצח הנער הפלשתיני מוחמד א-דורא בידי המחבלים של ערפאת ועלילת הדם של "המחזאי" מוחמד בכרי נגד חיילי צה"ל בג'נין. פסיקתו של בית המשפט העליון בפרשת אילנה דיין איננה תרומה לחופש הביטוי אלא לחופש השיסוי; איננה עידוד לעיתונות חוקרת ואמיצה אלא לעיתונות רדודה ומשמיצה; איננה חיזוק לכבוד האדם - אפילו אם הוא קצין בצה"ל - אלא למגמה לסרס את מי שמסכנים את חייהם למעננו, איננה החלטה סופית אלא הזמנת בקשה לדיון נוסף, בתקווה שהחלטה הפוכה תשקם ולו במעט את האמון הנשחק שרוחש הציבור לבית המשפט העליון. "אמת לשעתה" היא מושג שנישא לפתע בפי רשות-העל התקשורתית, זו שמעל הרשות השופטת, שאף היא עצמה העמידה את עצמה מעל הרשויות המחוקקת והרשות המבצעת. "אמת לשעתה", מעצם מהותה אינה סופית, וצפויה להשתנות עם חשיפתן של עובדות נוספות, אם וכאשר תמלא התקשורת את תפקידה ותהיה תקשורת חוקרת באמת, במטרה לחשוף לאור השמש את האמת לאמיתה, בוודאי במקרים שבהם יש עובדות חדשות שאולי לא היו ידועות "בשעתה" וכאשר יש עניין לציבור. הדוגמה הבולטת ביותר בהקשר זה היא פרשת רצח ראש הממשלה יצחק רבין. ה"אמת לשעתה" בעניין זה נחקרה על-ידי ועדת חקירה ממלכתית. מאז חלפו שנים רבות ונחשפו לא מעט עובדות חדשות, שלא היו ידועות "בשעתה" של אותה ועדת חקירה. סקר שערך קול ישראל לפני שנים מצא שכ-30% מהציבור מפקפקים בגירסה הרשמית של נסיבות הרצח, כלומר סבורים שקיים פער בין ה"אמת לשעתה" לבין ה"אמת לאמיתה". בנסיבות אלה, תקשורת אחראית באמת, תקשורת מקצועית באמת, תקשורת חוקרת באמת הייתה חוקרת ופועלת למען חשיפת ה"אמת לאמיתה" ולא מסתפקת בהיצמדות ל"אמת לשעתה", תוך טאטוא אל מתחת לשטיח של כל פקפוק או סימן שאלה שהתעוררו בקשר לגירסה הרשמית, ה"אמת לשעתה". סימני השאלה הם רבים וכבדים, וראויים לחקירתה של ועדת חקירה ממלכתית שתבחן אותם ותאשר אותם, או תזים ותפריך אותם. אבל, עד שתקום ועדה חיונית זו, האם יקום בישראל עיתונאי חוקר אמיתי, חסר מורא, אשר ייקח על עצמו את חקר האמת לאמיתה בפרשה כאובה זו?! אמת, עיתונאי כזה יסתכן בחרם, בנידוי ובלעג מצד עדר התקשורת; הוא עשוי/עלול בממצאיו לזעזע את אמות הספים של מדינת ישראל; הוא עלול לגרום לפקפוק חמור ביושרתם של מי שטרחו כל השנים לטאטא את האמת לאמיתה אל מתחת לשטיח. אבל, בנוסף על חשיפת האמת לאמיתה הוא יציל את כבודה של התקשורת בישראל, ואולי אז היא תהיה ראויה לתואר היומרני לפי שעה: כלב השמירה של הדמוקרטיה.