מאז ומתמיד, עוד מימי תנועת הנוער, לא הייתי מאמינה גדולה בהפגנות. הסיבה לחוסר האמונה שלי בהפגנות היא שקשה להאמין שהן יכולות להוביל לשינוי משמעותי. כששוב ושוב משדרים לנו שזה לא בידיים שלנו, שיש בעלי הון שמזיזים את הכל שם למעלה וגם לממשלה יש את האינטרסים שלה. לעומתי, המון אנשים עד היום עוד מאמינים בכוחה של ההפגנה - הכוח שיש לקבוצה של אנשים שמחליטים להתאגד יחד ולדרוש את מה שמגיע להם או לחבריהם.
אז למה בכל זאת ללכת להפגנה? אולי כי עדיין נשאר גץ של אמונה בשינוי. האווירה של כל מחאת האוהלים גרמה להרגיש שהפעם זה אחרת. ההרגשה שקורה פה משהו גדול! אז אני אקח בזה חלק!
החוויה שלי מההפגנה הייתה בעלת רגשות מעורבים. מצד אחד חוויתי כמה דברים ממש מיוחדים: הלכתי לבד, כמו שכבר שציינתי, אבל מהר מאוד לא הרגשתי ככה. כבר באוטובוס שמעתי אנשים שמדברים על ההפגנה והם גם בדרך לשם, אנשים מבוגרים, ועוד אנשים שמתלבטים אם ללכת בכלל, ומהר מאוד מצאתי את עצמי צועדת בדרך לכיכר המדינה את כל התהלוכה הזו עם בחור שבא גם הוא לבדו. לא הרגשתי לבד, כי ההמון הזה היה מאוחד.
מסביב זה היה פשוט אחד הדברים הכי עוצמתיים שראיתי: אי-אפשר לזוז מרוב המון שנוהר לכיוון כיכר המדינה בקריאות של "צדק חברתי" וים של יצירתיות בשלטים ובמיצגים שצצים מהבתים התל אביביים. הרגשתי שזה כל-כך מיוחד להיות חלק מדבר כזה.
הימים שאחרי המחאה והחשש הגדול ואז הגענו לכיכר המדינה, ושם הרגשתי ממש אחרת. המון נאומים מלאי פאתוס וקריאות המון תומכות ומריעות להם. אבל פתאום הרגשתי מנותקת מכל זה ונהיה לי ממש עצוב. חשבתי לעצמי: הנה זה תכף נגמר. ואז מה? מה קורה עכשיו? איך זה ישנה?
עכשיו, בערך חצי שנה אחרי המחאה החברתית הגדולה של הקיץ, אני מסיימת סמסטר ראשון בלימודים לעבודה סוציאלית ושואלת: האם משהו באמת השתנה מאז? האם זה הכלי שאני אשתמש בו כשארצה להנהיג מהלכים לשינוי מדיניות? והאם בכלל יכול להיות שינוי?
החשש מהדעיכה של המאבק הגדול בקיץ מחלחל לאיטו כל החורף. אנשים כמוני, שציפו לתוצאות גדולות, שניסו להאמין שוב שנשאר לנו עוד מקום להשפיע ולשנות, מתחילים לשאול המון שאלות ולהטיל ספק.
בלימודיי הבנתי שגם כעובדת סוציאלית צריך המון אמונה בשינוי, ובעיקר צריך להבין ששינוי זה תהליך. אני רוצה להמשיך להאמין בשינוי. גם אתם, האנשים שיצאו לרחובות לפני חצי שנה, וגם אתם שישבתם בבית, תמשיכו להאמין במה שמגיע לנו. בעבודה רבה, בסבלנות ובאמונה רבה בצדקת הדרך שלנו וביכולתנו לשנות יורגש שהכוח עבר לידיים שלנו.
