להבנת תוצאות ההצבעה בליכוד, יש לשים לב לנקודת המוצא: זו מפלגה שהתפלגה לאחר עריקת מנהיגה אל המחנה האידיאולוגי הנגדי, ירדה לשפל של 12 מנדטים, התאוששה וחזרה למעמד של מפלגת שלטון. עם זאת, הלחצים המדיניים והפוליטיים שגרמו לעריקה ולפילוג לא חלפו.
התוצר של הפילוג הזה, קדימה, היא מפלגה שאין בה מקום - גיאוגרפית ותרבותית - לעופרה, בית אל או שילה, וגם לא למה שהחילונים מכנים "האגן הקדוש" בירושלים. כמו העבודה ומרץ זו מפלגת "בועה ישראלית". על הרקע הזה, מי הוא הליכוד של נתניהו? אנה יפנה כשיגיע לפרשת הדרכים של שרון משנת ההינתקות, 2005? ולו יצויר שנתניהו ייתן יד להקמת מדינה פלשתינית - האם יתפלג שוב?
רוב הפרשנים מאבחנים נטייה ימינה. "אין היום שום אפשרות ריאלית להיבחר לליכוד או לתפוס בו עמדה משמעותית בלי להישבע אמונים לעמדת מועצת יש"ע", כותב
עמית סגל ב"מקור ראשון", מצביע על התחזקות שלוש קבוצות ימניות בנוסף על סיעת פייגלין ומסכם: "למרות הגדלת הייצוג של הערים הגדולות, האגף הימני במרכז הליכוד לא נחלש ואפילו הגדיל את כוחו היחסי".
ואכן, בין חברי המרכז החדשים בולטים מאיר ברטלר מראשי נוער הגבעות, איתי הראל ממייסדי מגרון, יעקוב ויינברגר מנהל הישיבה הבלתי מתפשרת בהר ברכה, יוסי דגן מגורש משא-נור וראש היחידה האסטרטגית במועצה האזורית שומרון, איילת שחר מ"ישראל שלי", תוצר של מועצת יש"ע, ועוד דמויות שמכנים "ימין קיצוני".
שאלה: אנשים כאלה וחבריהם ותומכיהם ובהם שרים וח"כים רבים, כיצד הם מוצאים מקום במפלגה שראשה חרט על דיגלה "שתי מדינות לשני עמים", ומדוע הם אפילו תומכים במנהיגותו?
ושאלה הפוכה : אם כן, מדוע השמאל בישראל עדיין מתקיף את נתניהו? הלא היה זה שיא מאווייו, לראות את ראש הליכוד מאמץ לו את לוז תורתם : מדינה פלשתינית! ומדוע "בעולם" מתנכרים לו, למרות שלכאורה נכנע ללחצו?
לשתי השאלות תשובה אחת: הם אינם מאמינים לו! הימין אינו מסוגל להפנים שנתניהו באמת ובתמים מתכוון לקרוע את הארץ ולעקור מאות אלפים. וגם השמאל ו"העולם" משוכנעים שהכל תרגיל, עד כדי כך שסרקוזי ואובמה קראו לו בפירוש: "שקרן".
לו האמינו לו, היו נושאים אותו על כפיים ובליכוד הייתה מתחוללת רעידת אדמה.
כך יוצא, שראש ממשלתנו מושל - ובהצלחה - דווקא מפני שלא מאמינים לו. אחרי "הניצחון" על פייגלין, אמר: "זה סימן שחלק גדול מאד של אנשי הליכוד תומכים בדרך התקיפה, המדודה והמתונה שאנחנו מובילים." אז מה הוא - "תקיף" או "מתון? ימין ושמאל משוכנעים שהמתינות היא רק מס שפתיים. זה כוחו וזה סוד שלטונו.
"סרק, סרק!" - אומרים לעצמם חסידיו ותומכיו, למרות איתותי הסכנה - נאום "שתי המדינות", השותפות ההדוקה עם ברק, ההתעללויות האכזריות בגבעות, הוצאת יישובי ההתנחלות מן העדיפות הלאומית, סיכול יוזמות חקיקה ימניות. מעדיפים להביט לעבר מידה של בנייה נמשכת ביישובים ובירושלים, מתנחמים בדרישה שהערבים יכירו ביהדותה של המדינה, וכיו"ב.
"סרק, סרק" - עתים הוא באמת סרק, אך עתים הוא ממית, כפי שלמדנו מן הניסיון המר. ועולה השאלה, האם נתניהו בעצמו כבר החליט, שמה שירה היה כדור סרק או כדור "חי", כלומר ממית? ואולי הוא בעצמו עדיין איננו יודע והתשובה תינתן על-ידי הליכוד, שאם יראה נתניהו שהבהמה הזאת תכרע תחתיה ולא תצעד לכיוון פלשתין, הוא יפעל על-פי הגרסה שכל גינוניו היוניים היו שקר. ואילו אם תציית ותאפשר לו לרכב עליה עד לתוך ירושלים - הוא עוד ייצא, חלילה, כדובר אמת ואף ישיב למבקריו:' לא אמרתי לכם? וכי מה חשבתם, שאני שקרן?!'
