בימים האחרונים חתמתם על עצומה חדשה שבה הצהרתם שלא תשתפו פעולה עם פרויקט סיורי התלמידים בחברון שמקדם שר החינוך גדעון סער. לטענתכם מדובר ב"תוכנית פוליטית" ולא בסיורים חינוכיים לימודיים, ואני אומר - בואו נזרום רגע עם החשיבה שלכם. אם הסיורים בחברון הם פוליטיים מפני שהם מתקיימים מעבר לקו הירוק, אז ביקורים בכותל וסיורים ברובע היהודי בירושלים הם פוליטיים לא פחות. טיול בגולן - שטח ישראלי כבוש - גם הוא פוליטי, ואני מאוד מקווה שאתם מקפידים שלא לקחת לשם תלמידים. אגב, בימים חורפיים כאלו, כשהחרמון מושלג, אני מתאר לעצמי שקשה לכם מאוד עם ההחלטה לא לקיים סיורים באזורים "כבושים". האמת, אני חושב שאתם פשוט מפחדים. הפחד שלכם הוא לא פחד ביטחוני מטרור, שהרי הערבים בחברון הם שוחרי שלום שלא מסוגלים לפגוע בזבוב. הפחד שלכם הוא מהעובדות ההיסטוריות שהתלמידים שלכם עלולים לגלות בסיור בחברון. כן, מורים יקרים, סיור בחברון עלול לגלות לתלמידים שלכם שאברהם, יצחק ויעקב שעליהם הם למדו בבית הספר, כך אני מקווה, הם לא גיבורים מאגדות עם אלא אנשים אמיתיים שחיו כאן ונקברו בחברון. סיור בחברון עלול ללמד אותם שמלכותו של דוד המלך התחילה בעיר הזאת. סיור בחברון עלול לחשוף אותם לעובדה המרה שיהודים נרצחו שם על-ידי ערבים כבר בתרפ"ט, הרבה לפני ה"כיבוש" של מלחמת ששת הימים. אני מעריך שאתם גם מפחדים שהתלמידים שלכם יגלו שחוץ מאיתמר בן-גביר יש עוד מאות יהודים בחברון שחיים את חייהם בשקט מבלי להפריע לאיש. אתם מן הסתם חוששים שהם יגלו שלא מדובר באנשים עם קרניים שעסוקים כל היום ב'תג מחיר'. גילוי מרעיש כזה עלול, חלילה, לשבור להם כמה סטראוטיפים על מתנחלים שנבנו במשך שנים, ואולי אפילו לגרום להם להתעניין יותר באנשים שחיים ביהודה ובשומרון. החשש שלכם שסיור קצר בחברון יערער את תפיסת עולמם של תלמידיכם, מעיד בעיקר על חוסר ביטחון בחינוך שלכם. חבל שהפלורליזם והפתיחות שאתם נוהגים לנופף בהם, נעצרים אצלכם בקו הירוק.