אונסים את הגיאוגרפיה כדי להצדיק נישול

לא אתפלא עם חסידי הסיסמה "בלי נאמנות אין אזרחות" יוסיפו מחר למבחן הנאמנות האזרחית את הכרזת המחויבות של כל ערבי להכיר בבקעת סכנין כמקום המאופיין באדמות בור וטרשים, שלא ראוי לעיבוד חקלאי. החשש מאפשרות של קיום מבחן כזה ליווה אותי, עת שישבתי בספריה בסמינר אפעל. עיינתי בעיתוני "דבר" ישנים משנות הששים. מה שהניע אותי היה למעשה חיפוש אחר מאמר במוסף הספרותי של העיתון על אודות משורר נשכח בשם מרדכי אבי שאול. משורר שאני חש חובה לכתוב עליו מאמר כדי לגאול אותו מתהום הנשייה של השכחה. להפתעתי במוסף הספרותי של עיתון "דבר" בגיליון יום ששי 1.2.1963 לצד מאמר ביקורת על המשורר מרדכי אבי שאול הופיע מאמר, שענינו בהחלט לא ספרותי. מי אני שאעביר ביקורת על עריכה בעיתון, שכבר לא קיים ואתבע את עלבונו של פגם עריכתי מאוד צורם, שהתרחש לפני יובל שנים. לצערי, באיחור של יובל שנים אני מגיב על הסתה חסרת תקדים של עיתון "דבר" ז"ל נגד כפריים ערבים ילידי המקום. המאמר נכתב על-ידי הכתב לעניני ערבים, המודאג מההסתה הפרועה, הקיימת לדבריו, בכפרים הערביים נגד הקמת העיר כרמיאל. " ישראל נוטלת (יופי של מילה מרככת את המילה מפקיעה) את אדמות הבור בבקעת סכנין ... ישראל מנצלת את העובדה שבקעת סכנין מאופיינת באדמות בור, שאינן ראויות לעיבוד ועליהן היא מתכננת הקמת עיר,,,". במאמר מוזכר גם שמו של כוכב צעיר, שלימים היה חבר בכנת ישראל, האחראי על המחלקה הערבית בהסתדרות, בשם רענן נעים, התוקף את המסיתים הערבים, שלדבריו, "יוצאים נגד מדינת ישראל ההופכת אדמות בור וטרשים לישוב עירוני משגשג, שיסייע לפיתוחו של הגליל".

שרטון של שקר וסילוף עובדות

אינני בא לגנות כל יוזמה להקמת עיר, מושב או קיבוץ. יש לי בעיה אחרת - מדוע אנחנו עולים על שרטון של שקר וסילוף עובדות. במרחק של מדף ממדפי העיתונים, המחבקים את עברה של ישראל, נטלתי ממדף אחר את ספר הגיאוגרפיה של ד"ר י. פאפורוש, שהיה ספר המופת של נעורינו הרחוקים בשיעורי ידיעת הארץ בתי הספר, ובעמוד 236 אני קורא על אותה בקעת סכנין את השורות הבאות: "בהרי יודפת משתפלים בנחת אל בקעת סכנין הפוריה, המפרנסת דורות פלאחים ערביים היושבים בכפרים עשירים בכרמי זיתים , הנטועים במורדות הנמוכים של ההרים." (שם שורות 15-16). בקעת סכנין של עיתון דבר מאופיינת באדמות בור וטרשים, ואילו בספר הגיאוגרפיה היא מאופיינת בפוריות שופעת "המפרנסת דורות של פלאחים ערבים". בקעת בית הכרם אינה מוסתרת היא גלויה לעיני עובר ושב, אבל האדמה הדשנה, בה היא התברכה, הופכת באבחת מילה בעיתון בישראל לבקעה שאדמתה היא אדמת בור, אדמת טרשים לא ראויה לחקלאות. היום אנחנו נושאים עיני עגל ותמהים, איך זה קרה שרוח לאומית זקופת קומה מנשבת במלוא עוצמתה ברחוב הערבי. אנחנו תמהים איך זה קרה שאת מקומה של מנהיגות ערבית נכנעת ומתרפסת של מפלגות לווין של מפא"י תופסת בעוצמה רבה רוח לאומית מתריסה של מיעוט לאומי, שאנחנו באיוולת ובמידה לא מועטה של רשעות חשבנו, שלָנֶצַח נוכל לקפחו והוא לנצח יישאר כפוף קומה.