זה שהמדינה והמעסיקים הפרטיים חכמים על חלשים, בדמותם של עובדי הקבלן - זה ידוע היטב. המאבק עבורם היה ראוי, גם אם העיתוי והצורה בהחלט מעוררים סימני שאלה וגם סימני קריאה. אלא שגם השביתה הייתה במידה רבה על גבם של החלשים. כאשר תנועת הרכבות חודשה אך תנועת האוטובוסים שובשה, ביום האחרון של השביתה, רואיינו תושבים בפריפריה שהתלוננו על כך שאין להם שום אפשרות להתנייד ממקום למקום: רכב פרטי אין להם, רכבת אין שם, מוניות יקרות מדי וכעת גם אין אוטובוסים.
השכבות המבוססות לא ממש סבלו מהשביתה. נמל התעופה בן-גוריון הושבת רק לשש שעות, מי שברשותו רכב פרטי ממילא לא זקוק לתחבורה הציבורית, אם יש לו ילדים סביר להניח שהם בגן פרטי וכך הלאה. עופר עיני, כמו כל קודמיו, הוא קודם כל יו"ר ההסתדרות של הוועדים הגדולים והעובדים השבעים; וגם כאשר הוא נלחם בצורה נדירה לטובת העובדים שבאמת זקוקים לעזרתו, הוא עושה זאת על גבם של האנשים הלא-נכונים.