מאמר זה נכתב לאור אכזבה מעבודתו המקצועית של עמית למקצוע, מומחה מוערך שעיקר פעולתו היא באזור ירושלים, אשר כב' השופט צבי א' טל, בכהנו כשופט בבית המשפט המחוזי בירושלים, כתב עליו באחד מפסקי הדין החשובים שלו:
"מהנדס הנוטה לצד הדייר יאמר: אם החיסרון מהווה פגם אסתטי ואקוסטי, כי אז יש למלאו ולתקנו גם אם "זה לא כתוב בשום מקום". במובן זה נוטה - בעדות עצמו - לצד הדיירים, ונטייתו זו מקובלת גם עליי". לאמור, לגיטימי כי מומחה יראה בעבודתו האובייקטיבית ונטולת הפניות, הטייה לטובת איכות הבניה וזכויות הדיירים, ובית המשפט אף תומך בעמדה זו.
כבוד השופט צבי א' טל סבר כי אותו מומחה אינו נוהג כלולב, ואינו נוטה לבעל הדין ששילם את שכרו, אלא - אותו מומחה הביע בחוות דעתו המקצועית את דעתו האמיתית, בכנות, ללא קשר עם משלם שכרו, ואלה הם עקרונותיו.
כבוד השופט צבי א' טל - טעה בפסק דינו. אותו מומחה, נטה לטובת הדיירים לא מתוך אמונתו ועמדתו, אלא משום שנשכר על ידם. לימים, ארע ואותו מומחה קיבל מינוי כמומה מטעם בית המשפט, בעניין ליקויי תכנון ובניה ואי התאמות חמורות לתקנות, להל"ת (הוראות למתקני תברואה), לתוכניות שנמסרו על-ידי החברה הקבלנית לדיירים - ולכללי המקצוע -
וכמומחה מטעם בית המשפט, הציג עמדה שונה, אחרת, חדשה, הפוגעת בזכויות דיירים, מנשלת אותם מתוכניות מכר ברורות (אי התאמה ברורה), מבטלת אי התאמות לתקן ולתקנות הבנייה, וכמובן שעמדה חדשה זו לא התייחסה כלל לזכויות הדייקים המושתתות על good practice. בחוק המכר (דירות) תשל"ג - 1973 נקבע כדלקמן:
"4. [א] המוכר לא קיים את חיוביו כלפי הקונה אם התקיים אחד מאלה:
[1]...
[2]...
[3] תוך תקופת האחריות התגלתה בדירה אי התאמה והקונה הוכיח שמקורה בתכנון, בעבודה, או בחומרים".
המשמעות היא, כי חלה חובה על המוכר, בנוסף לחובתו לבנות את הדירה בהתאמה לתקן, לתקנה ולמפרט, לבנות את הדירה בעבודה תקינה ותוך שימוש בחומרים תקינים, כנאמר במפורש בסעיף קטן (3) לחוק כמצוטט לעיל, וזו היא הבנייה המכונה בשפה אחרת good practice.
יש מומחים שזונחים חובה זו, למרות שחובה זו כלולה בצורה מפורשת וברורה בחוק המכר (דירות). יש גם שופטים הממעטים מזכויות הדיירים ופוגעים באיכות הבנייה תוך זניחת דרישה זו שמקורה בחוק. וכאשר המומחה אינו זונח דרישה חוקית זו וכב' השופט טל מגדירה כנוטה לטובת הדיירים - אזי המומחה הוא, לשיטתי, אובייקטיבי ושומר חוק.