זו לא הפעם הראשונה בעולם המדיה הישראלי, מערכות עיתונים, טלוויזיה רדיו ואתרי אינטרנט, כלומר עורכים ראשיים ובעלי הבית של אמצעי התקשורת, מזלזלים בעובדיהם הבכירים והזוטרים, הותיקים והחדשים, המבוגרים יותר והצעירים וחיים בתחושה שלכול אחד יש תחליף. אז זהו שלא.
יעקב אילון הודיע שהוא עוזב את ערוץ 10 שם הגיש את החדשות מזה עשר שנים. לאחרונה הגיש את החדשות בתנאים מגוחכים לכול עובד ברמה שלו ופחות מזה. משהו, פטנט ישראלי בלתי נסבל שגרם למגיש המקצוען שענה על כל דרישה בתחום מקצועו להחליט לפרוש!. אילון שהיה כבר מגיש בערוץ השני, מקצוען לעילא, מגיש אידיאלי, נאה ורהוט, עם חוש הומור במידה והכול במידה המדויקת, ימצא כנראה את דרכו במקום אחר כלשהו. צופי ערוץ עשר ששמחו לאחרונה, כי נמצא פתרון ביניים לערוץ, לא ימצאו את דרכם עם מגישי חדשות חילופיים.
אין עתודה לאילון אין בערוץ 10 עתודה ברמה של יעקב אילון. מגישת החדשות תמר איש שלום טרם בנתה לה אישיות של מגישה. היא אומנם קורקטית, יפה ואלגנטית אבל בינתיים אין הומור, אין קווי מתאר של אישיות, אין הברקות. יש אפילו בעיה של "חוסר-נוכחות". אולי זה חוסר ניסיון, אולי עוד לא השתפשפה מספיק, אולי לא בנתה לה את אישיות המנחה - מגיש - מראיין. אבל לצופה הממוצע אין זמן לחכות הוא צריך מגישה רהוטה, נלהבת, בקיאה, נרגשת, מדליקה שיהיה למי לחכות. בינתיים אין.
הטלוויזיה היא כמו הארוחה העיקרית ביום. היא צריכה ערך מוסף, משהו מעורר תיאבון, משהו ללמוד ממנו, מישהו סוחף, מישהו שיודע לרתק, וגם להעלות אצלנו חיוך או דמעה כשצריך. מה נשאר לנו בערוץ עשר?.
רביב דרוקר, לונדון וקירשנבאום ואם שכחתי עוד מישהו נפלא כמותם. איתו / איתה הסליחה.
אז איני רואה עתיד גדול לערוץ שגם כך חי כרגע משידורים חוזרים או מתוכניות בידור סתמיות, פתרון מדכדך ונותן הרגשה של אוכל שנאכל כבר. אז מנהלי ועורכי ערוץ עשר, אם לא ידעתם לשמור על הכוכב הכי חשוב שלכם. לדעתי, מכאן באמת מתחילה הירידה.
