החולה הזה יקבל הרעלה

איזו חגיגה: שרי אריסון תמכור את בנק הפועלים או את שיכון ובינוי, יצחק תשובה ימכור את הפניקס או את דלק, אייפקס תמכור את תנובה או את פסגות. הנה באה הישועה למשק הישראלי: נפרק את הקבוצות הגדולות, ייכנסו משקיעים זרים, המחירים יירדו, השירות ישתפר. יכול להיות שזה באמת יקרה. אבל גם יכול להיות שזה לא יקרה. משום שהמלצות ועדת הריכוזיות מתמקדות בכאן ועכשיו, במקום במה שיקרה ביום שאחרי. בצורה כל-כך טיפוסית לישראל, אין שום חשיבה לטווח ארוך. הציבור רוצה את ראשיהם של הטייקונים? ניתן לו אותם, ואחר כך כבר נסתדר. ודאי שיש ריכוזיות במשק הישראלי. ודאי שריכוזיות אינה תופעה חיובית, אלא להפך. אך אסור להתעלם משני גורמים חשובים: גודלו של המשק הישראלי ומצבו הגיאו-פוליטי. שורות אלו נכתבות בעודי במונטריאול, שבמטרופולין שלה לבדו חיים 3.6 מיליון בני אדם - כמעט מחצית מתושבי ישראל. ככל שהמשק הישראלי מתקדם ומפותח - הוא קטן מאוד. כמה גורמים כבר יכולים לפעול בו? שלא לדבר על כך שזהו משק שאין לו שום יחסי מסחר עם שכניו. אם נחזור שוב לרגע לקנדה, נזכיר שמדינה זו היא שותף הסחר מספר אחת של ארה"ב. ומה יש לנו עם שכנינו? GMG, כפי שנהג לומר אחד ממורי בתיכון: גורנישט מיט גורנישט (כלום עם שום דבר). אומרים לנו שייכנסו משקיעים זרים, שלא באו עד היום בגלל הריכוזיות. זהו קשקוש. יש כאן משקיעים זרים רבים, וחלקם קנו חברות שבעבר היו בידיים הכי ריכוזיות שיש - של הממשלה וההסתדרות. שרי אריסון וקרן אייפקס הן משקיעים זרים - ועכשיו אומרים להן למכור אחזקות מרכזיות, בנימוק שכך ייכנסו לארץ עוד משקיעים זרים. מי יבוא למדינה, בה התחייבות שלטונית להורדת מיסי החברות הופכת להעלאת המס? מי יבוא למדינה, שיכולה להחליט מחר בבוקר שיש בה יותר מדי משקיעים זרים או יותר מדי ריכוזיות או כל דבר אחר, ואז תחייב אותו למכור את אחזקותיו? נלך עוד צעד קדימה. נניח שחברות ענק ישראליות באמת יימכרו, ונניח שבאמת יבואו משקיעים זרים ולא משקיעים מקומיים שבתוכם ייהפכו ל"גדולים מדי". מה יקרה אז למחירים? הרי גם בסרט הזה כבר היינו - בהמלצות ועדת בכר (שהיו ונותרו נכונות בעיקרן). הבנקים מכרו את קופות הגמל ברווחים נאים, והבעלים החדשים מיהרו להעלות את דמי הניהול כדי לכסות את השקעותיהם. אין שום סיבה שהתסריט הזה לא יחזור על עצמו אם וכאשר יימכרו תנובה, שיכון ובינוי או הפניקס. הלאה. נניח שהנכסים הגדולים הללו נמכרו. מה המוכרים אמורים לעשות עם התמורה? הרי להשקיע אותה בארץ לא יתנו להם; הם גדולים מדי וריכוזיים מדי וחזקים מדי. לפיכך, לא תהיה להם ברירה אלא להשקיע את הכספים בחו"ל. אבל אז, אם וכאשר השקעות אלו ייתקלו בקשיים - וקרוב לוודאי שזה יקרה, כי בחו"ל הטייקונים שלנו הם בקושי מיני-טייקונים, ומן הסתם את ההשקעות הטובות באמת יתפסו השחקנים הרציניים - יבואו אליהם בטענות: סיכנתם את כספי הציבור בבנקים בטורקיה ובנדל"ן ברומניה. ואיך אני יודע שזה מה שיקרה? כי זה בדיוק מה שכבר קרה. כלומר: יכריחו אותם למכור נכסים בישראל ולהשקיע בחו"ל, ואחר כך יאשימו אותם בחוסר אחריות. הדרך לטפל בריכוזיות היא לבחון כל ענף לגופו ולראות האם יש בו כשלי שוק המצדיקים התערבות רגולטורית במשק חופשי. אין דינו של שוק הסלולר כדינו של שוק הבנקאות, ענף הביטוח שונה מהם והנדל"ן הוא שוב סיפור בפני עצמו. מה שעושה ועדת הריכוזיות, הוא להציע תרופה אחת ויחידה למי שסובל מקלקול קיבה, נקע ברגל ושפעת. התוצאה היא, שהחולה הזה רק יקבל הרעלה.