בועלי נדה מול המשתמטים מהצבא

תהום עמוקה פעורה בין החרדים ("אוכלי חינם ומשתמטים מהצבא") לבין החילונים ("אוכלי טרפה ובועלי נדה"), כך הם רואים איש את אחיו. המשטמה גברה ביתר שאת, בעקבות פסיקת בג"ץ שבטלה את חוק טל. החרדים החוששים שהולך ומתקרב היום בו החמור החילוני הנרצע ינער אותם מעל גבו השחוח, בטוחים שהם מגנים על ביטחון ישראל באוהלה של תורה. לפחות אם לא יותר, מאשר לוחמי צה"ל באוהל הסיירים, בתוך חופת המטוס, או בבטן הצוללת. אין ספק, שהדבקות בתורת ישראל היא ששמרה על העם היהודי מהתבוללות בהיותו בגלות, ורוב לומדי התורה, למעט העילויים שנתמכו על-ידי גבירי הקהילה, נאלצו לעמול למען פרנסתם, כדי שלא יגוועו ברעב, כפי שהם עושים זאת היום, בהשלמה מלאה, בארצות הגולה. שם הם גם נוסעים בקרונות גדושי אדם ומתחככים בנשים טמאות רחמנא ליצלן. חוזה המדינה ב.ז.הרצל לא המתין לביאת המשיח, ייסד את התנועה הציונית שחוללה את שיבת ציון המודרנית, שהביאה לחידוש הריבונות היהודית בארץ ישראל. אולם אליה וקוץ בה, הריבונות היהודית נתקלה בהתנגדות אלימה של הערבים שחייבה להקים צבא כדי להשיב מלחמה.

לזכור את מי התורה פוטרת מלצאת לקרב

מיום הקמת המדינה, כל ממשלות ישראל החילוניות, ללא יוצא מן הכלל, פטרו את לומדי התורה משירות בצבא. הפטור הזה, שתחילתו בקומץ של מאות עילויים, תפח בימים אלה לרבבות, שלא בלבד שאינם משרתים בצבא בדין (לא לשכוח, שהוא דין חילוני) אלא שלימודיהם וגם פרנסת הרוב שבהם ממומנים מעמלו של הרוב חילוני. רוב חילוני המסורס בכנסת בשל המשטר הקואליציוני המסואב הנהוג בישראל. היות שזכותנו לחיות בארץ הזאת כתובה בתורה, ראוי להזכיר לחרדים את מי התורה פוטרת מלצאת לקרב (דברים כ): "האיש אשר בנה בית חדש ולא חנכו...האיש אשר נטע כרם ולא חללו, האיש אשר ארש אישה ולא לקחה, וכן האיש הירא ורך הלבב". והמבין יבין, וכל המוסיף גורע. זאת ועוד, ראוי להבהיר לחרדים הדורשים לשמור על הסטטוס קוו המקודש, כי ימנעו ללכת בשמש כשהחמאה הזאת על ראשם, היות שבקום המדינה שיעורם באוכלוסיה היה כ-3% (כ-20,000 נפש) והיום, שיעורם בקרב היהודים העפיל לכ-12%( כ-700,000 נפש).